על רקע ייצוגו הנמוך של הציבור הערבי בשירות הציבורי, נערך היום (ד') במכון הישראלי לדמוקרטיה דיון מיוחד בשיתוף גבעת חביבה, שעסק בחשיבות בייצוג ערבים במשרדי ממשלה, בחברות הממשלתיות ובעיריות, ובהזדמנויות ובאתגרים הטמונים בכך. עיתויו של הכנס אינו מקרי.

השנה מלאו עשרים שנה לשני תיקונים סטטוטוריים חשובים בחוק שירות המדינה ובחוק החברות הממשלתיות שקבעו חובת ייצוג הולם לאוכלוסייה הערבית בכלל הדרגות והמקצועות, בכל משרד ובכל יחידת סמך בשירות המדינה ובקרב הרכבי הדירקטוריונים של החברות הממשלתיות.

לציון מועד זה ועל רקע ההתפתחויות שחלו בנושא בשני העשורים האחרונים נערך כנס זה. .

להלן עיקרי הדברים:

יוחנן פלסנר, נשיא המכון הישראלי לדמוקרטיה: "בניגוד לנושאים אחרים שקשורים לשסע היהודי-ערבי, הנושא הזה נמצא בקונצנזוס פוליטי, הוא לא עבר פוליטיזציה. יש הסכמה שבשוק העבודה, ובפרט בשירות המדינה, צריך ייצוג הולם למיעוט הגדול במדינה, המיעוט הערבי.

משבר הקורונה הוא המשבר הלאומי המשמעותי הראשון שבו הציבור הערבי נמצא יחד עם כלל אזרחי המדינה באותה הסירה. זו שעת מבחן למערכת הבריאות. הייצוג של הערבים במערכת הזו מתקרב לייצוגם בחברה, אבל במוקדי קבלת ההחלטות התמונה שונה – וייצוגם עומד על 3% בלבד. ייצוג הולם בעמדות השפעה וקבלת החלטות, מאפשר לקחת בחשבון שיקולים ייחודיים לאוכלוסייה הערבית. כעת עומדת על הפרק החלטה למנות פרויקטור לענייני הקורונה, ייתכן שזו ההזדמנות למנות שם נציג ערבי בכיר".

פרופ' דניאל הרשקוביץ, נציב שירות המדינה: "אינני רואה את התפקיד שלנו כעובדים סוציאליים. תפקידי אינו לחפש מגזרים או מגדרים מקופחים ולעזור להם. אני רוצה לעזור למדינה. כשאני מדבר על שילוב מוגבר של האוכלוסייה הערבית בשירות הציבורי, זה לא בשביל לעשות טובה לאוכלוסייה הערבית, אלא כדי לעזור למדינה. אנחנו לא יכולים להרשות לעצמנו לוותר על ייחוד של אף לא אחת מהאוכלוסיות שמרכיבות את החברה הישראלית. לכל אחת מהאוכלוסיות יש יכולות ייחודיות, וכל אחת מהן מנגנת את הניגון שלה. כשרוצים לשלב אוכלוסיות שנמצאות בתת-ייצוג בשירות המדינה, עלינו לשאול איך אנחנו מתאימים את עצמנו ליכולות המיוחדות שיכולה להביא אתה כל אוכלוסייה. לא עניין טכני, אלא האינטרס של כולנו".

ח"כ ד"ר אחמד טיבי, הרשימה המשותפת: "בישראל יש היום תת ייצוג של המיעוט הערבי במוקדי קבלת ההחלטות. על אף ההתקדמות הרבה, הם עדיין סובלים מתת ייצוג, ואין שום מנגנון שמבטיח מתן טיפול אפקטיבי למיעוט במוקדים אלו. זו גם הסיבה שבמקביל להדרה ממוקדי הכוח במגזר הציבורי, סובלת האוכלוסייה הערבית מאפליה קשה בהקצאת משאבים בתחומים רבים. ישנו קשר הדוק בין שילוב מיעוט בתהליכי קבלת החלטות לבין קידום ערך השוויון בפועל.

תמכתי ואמשיך לתמוך גם בייצוג הולם לחרדים. הדרת האחר היא כישלון של המערכת ושילוב האחר, המיעוט, בתהליך קבלת ההחלטות בשירות הציבורי ובחברות ממשלתיות, הוא מצב של win-win, גם למערכת וגם לציבור שדורש להיות מיוצג באופן שוויוני. אגב, אם ייצוג הערבים נמוך, ייצוג הנשים הערביות נמוך עוד יותר. אישה ערביה מופלית פעמיים, גם מעצם היותה אישה, וגם היותה ערבייה. משרדי ממשלה וחברות הממשלתיות שהנציבות מחייבת לקלוט ערבים, עושים תרגיל כדי "לחסוך במשבצת" - קולטים אישה ערביה ומציגים כאילו השיגו שתי מטרות.

מחדל נוסף הוא מינוי האחראי על עדות מוסלמיות במשרד הפנים, שכלל לא מוסלמי. ישבתי עם השר דרעי לפני שבועיים ודרשתי שמי שיעמוד בתפקיד הזה יהיה מוסלמי. נראה לכם סביר שהיהודים יסכימו שמוסלמי ינהל להם את בתי הדין הרבניים? זה לא תקין, לא ראוי ולא נכון".

מוחמד דראושה, מנהל תחום שוויון וחברה משותפת במרכז גבעת חביבה: "שוק העבודה הישראלי רחוק מלהיות שוק מגוון ומייצג באופן הולם את כל מרכיבי החברה הישראלית, לרבות החברה הערבית. גם אם יותר אפשרויות תעסוקתיות נפתחות במגזר הציבורי בעבר, הן עדיין לא מספיק מונגשות לקהל היעד.

וגם כשהחברה הערבית משתלבת, ההתייחסות אליהם בתוך הארגונים לא הסתיימה בפן החברתי ובפן התרבותי שהם הם המפתחות ללגיטימציה התעסוקתית הנדרשת עבורם בשוק העבודה."

עו"ד בשאיר פאהום - ג'יוסי, יו"ר שותפה, יוזמות קרן אברהם: "שיעורי האבטלה הסמויה בקרב צעירים ערבים אקדמאים גבוהים מאוד. לכן, השירות הציבורי מציג להם אופק וביטחון תעסוקתי. הבעיה היא שמי שמתקבל בדרך כלל, 'נתקע' בדרגים הזוטרים ולא מצליח להתברג לדרגים היותר גבוהים ובכירים, שם מתקבלות ההקלטות ונקבעת המדיניות. אם רוצים לחולל שינוי במצב הזה, יש לחשוב כיצד מקבלים ערבים ישירות לדרג הבכיר. אם לא עושים פעולה מכוונת כזאת, כנראה שהמצב הזה לא ישתנה בשנים הקרובות. נדרשת פעולה יזומה שמכוונת להכניס ערבים ישירות לדרגים הגבוהים".

מודר יונס, יו"ר וועד הארצי של ראשי הרשויות המקומיות הערביות: "אנחנו 20% מתושבי ישראל, לכן הגיוני שיהיה ייצוג מלא והולם. לא חסרים אנשים מוכשרים שיכולים לעשות זאת. לצערי, הם לא מקבלים את ההזדמנות. צריכה להתקבל החלטה ברורה לכך שחלק מהתפקידים הבכירים יהיו מיועדים לצעירים ערבים. ההחלטה של החברה הערבית הייתה שהיא צריכה לסמוך על עצמה, לא היו בטוחים שהם בכלל על סדר היום של המדינה".

פרופ' מרדכי קרמניצר, עמית בכיר במכון הישראלי לדמוקרטיה: "בסקרים השנתיים של המכון הישראלי לדמוקרטיה, ישנו רוב יהודי שסבור שערבים לא צריכים לקחת חלק בתהליך קבלת ההחלטות. כאן טמונה הבעיה. יש פה מוקש שאם לא נפרק אותו, יהיה להם קשה מאד להיכנס. אסור שתתקבע התפיסה בציבור שהערבים טובים לשירות הציבורי בתור חוטבי עצים ושואבי מים. יש לכוון למשרות הבכירות ביותר, והמשרות בינוניות מהן אפשר להגיע למשרות הבכירות. אין שום סיבה לכך שבבית המשפט העליון יש שופט אחד ולא שלושה.

אחד היעדים של הפופוליסטיים הוא לפרק את השירות הציבורי, להפוך אותו לפוליטי וא-ממלכתי. זה אסון בכל קנה מידה".

ד"ר נסרין חדאד - חאג' יחיא, ראשת התכנית לחברה הערבית בישראל במכון הישראלי לדמוקרטיה: "הקורונה חידדה את העובדה שאין למדינה פריבילגיה שיתקבלו החלטות ללא ייצוג הולם של כלל האוכלוסייה, והנוכחות של נציגות ערבית במוקד קבלת ההחלטות היא קריטית כדי שננצח את נגיף הקורונה.

"החסם הגיאוגרפי משמעותי ביותר בדרך לשירות המדינה. המגיפה הוכיחה כי אפשר ורצוי להעסיק את העובדים חלק מהזמן מהבית לתועלת כל הצדדים. בלי שיתוף פעולה בין נציבות שירות המדינה, משרדי הממשלה ויחידות הסמך, ארגוני החברה האזרחית לצד המנהיגות הפוליטית הערבית, נמשיך לדשדש ולראות סטגנציה. נדרש מנגנון שיתכלל את הקשר בין הגורמים השונים ויציב זאת על ראש סדר היום – אחרת לא נתקדם לשום מקום".