כנס גבעת חביבה מושב חורף הצגת מדד יחסי ערבים-יהודים בישראל 2015

פרופסור סמי סמוחה, מהחוג לסוציולוגיה ואנתרופולוגיה באוניברסיטת חיפה, הציג את ממצאי מדד יחסי ערבים-יהודים בישראל של 2015. המדד, אשר פרופ' סמוחה מפיק מאז 2003, מבוסס על סקר של מדגם מייצג של מאות אזרחים משני המגזרים , כולל גם ראיונות אישיים עם חלק מהנדגמים.

במושב המרכזי של הכנס, פרופ' סמוחה תיאר את שתי התיאוריות הרווחות אודות יחסי ערבים-יהודים בשראל. הראשונה, תזת ההקצנה, מצביעה על עלייה באיסלמיזציה ופלסטיניזציה אצל הערבים ומגמות של הדתה ולאומיות אצל היהודים ומכאן הטענה כי המדינה הופכת דמוקרטית פחות ופחות, כאשר האזרחים היהודים והערבים מתרחקים אלה מאלה. התיאוריה השנייה, תזת ההתקרבות, מדגישה הכרות מעמיקה בין ערבים ויהודים במדינה ומצביעה על הפערים בין אזרחי ישראל הערבים לבין הערבים נטולי האזרחות בשטחים וטוענת שאזרחים יהודים וערבים בפועל לומדים לחיות יחד והמדינה נהיית דמוקרטית יותר ויותר.

פרופ' סמוחה הציג את תמיכתו בתזה השנייה וציין במיוחד את רמת האלימות הנמוכה בתוך הקו הירוק, השונה במובהק מהמצב ברוב ארצות בעלות אוכלוסייה מפולגת אתנית. הוא טען שלמרות שתזת ההקצנה שלטת בציבור ובמדיה, לדעתו היא אינה נתמכת על ידי תוצאות הסקר וגם ההשוואה לתוצאות סקרי השנים הקודמות מוכיחה שאין לה ביסוס. "שני הצדדים לא שברו את הכלים, אפילו לא אחרי הקיץ הקשה של מבצע "צוק איתן" " הכריז פרופסור סמוחה כממצא המרכזי של המדד. ממצא חשוב נוסף היה הפער העמוק שנמצא בין ימין לשמאל אצל היהודים, פער מהותי בקנה מידה דומה לזה שבין יהודים לערבים.

אחד הממצאים המשמעותיים ביותר במדד שופך אור חיובי על פועלה של גבעת חביבה כמפגישה ומעודדת שיתופי פעולה מתמשכים בין שתי האוכלוסיות: הגורם המנבא המשמעותי ביותר של עמדות כלפי הקבוצה השנייה הוא כמות הזמן שהפרט בילה בחברת אנשים מהקבוצה האחרת.

על אף שנראה כי שתי האוכלוסיות מתקרבות, המצב בשטח עדיין מדאיג. בין הממצאים המעניינים שהציג פרופ' סמוחה:

  • 60% מהיהודים נמנעים מלהיכנס ליישובים ערביים בתוך הקו הירוק.
  • 20% – 30% מהיהודים הינם נגד דו-קיום.
  • יותר מ-50% מהערבים אינם סומכים על יהודים בכלל ועל הממשלה בפרט, למרות שהערבים מפגינים רמת אמון גבוהה בארגונים מקצועיים כמו שירותי הבריאות.
  • 27% מהערבים אומרים שסבלו מידי יהודים באופן ישיר (למשל העלבות, איומים, אלימות, או אפליה).
  • 20% מהיהודים אומרים שסבלו באופן ישיר מידי ערבים.
  • 60% מהערבים ו20% מהיהודים אומרים שקיבלו עזרה ישירה מהצד השני.
  • שתי האוכלוסיות חשות איום ברמה גבוהה.
  • שתי הקבוצות מחזיקות בנראטיבים הפוכים וסותרים, כל אחד מתבסס על הסטטוס של הקבוצה האחרת כזרה במהותו ועל נוכחותה בארץ כזמנית.
  • יותר משליש הערבים לא מאמינים בשואה.
  • יותר מחצי יהודים לא מאמינים בנכבה.
  • שני העמים דוחים את הזהות של האחר, המבוסס על ציונות מזה ועל הנכבה מזה.
  • הציבור הערבי פרגמטי; מעל 60% מכירים במדינה.
  • הציבור היהודי מכירים בזכויות האישיות, התרבותיות ואף הקולקטיביות של הציבור הערבי.
  • רוב הערבים מאוכזבים קשות מהאביב הערבי ורוצים שישראל תשתייך למערב ולא לסביבה הערבית של המזרח התיכון.

לאחר שפרופ' סמוחה הציג את ממצאיו, חוקרים, פעילים ופוליטיקאים רבים הציגו את תגובותיהם. ביניהם, פרופ' מוחמד אמארה, ראש הלימודים המתקדמים, המכללה האקדמית בית ברל, הזכיר את החשש הגובר מהמרחב הציבורי כשדה קרב ותחושה גוברת של אובדן שליטה, שהביעו גם יהודים וגם ערבים. הוא ציין כי הערבים בטאו תחושה שמתייחסים אליהם לא כאזרחים סוג ב', אלא כאויבים. פרופ' דניאל בר-טל, פרופסור אמריטוס, אוניברסיטת תל אביב, טען כי למרות ששני הצדדים חיים בפחד הדדי, קיים מאזן אימה בו שולט דו-קיום מבוסס על אינטרסים של שתי הקבוצות ואיזון בין הכוחות.