סיכום כנס "חינוך לשפה משותפת" 20.12.2021

עיקרי הדברים לפי סדר הכנס

פתיחה וברכות:

מיכל יפרח- רכזת פדגוגית של תכנית "שפה משותפת" 

  • בזכות השת"פ עם גבעת חביבה הוטמעה פדגוגיה חדשנית שהתגברה על האתגרים שהקורונה הציבה.
  • הביטחון של התלמידים לדבר עברית והמוטיבציה שלהם ללמוד אותה עלו פלאים בעקבות התכנית.
  • כמי שעוסקת בפדגוגיה במשך שנים, הדרך היא קריטית. הם חייבים להיות מעורבים בשיעור, ללמוד תכנים רלוונטיים וללמוד דרך חוויה ומשחק.
  • הפרויקט פתח הזדמנויות חדשות.

מיכל סלע- מנכ"לית גבעת חביבה

  • אחד הנושאים הבוערים ביותר היום הוא נושא החינוך לחברה משותפת, בו גם ניכר הפער הגדול בין הצורך בו לבין מידת ההשקעה בו. 
  • בלב אירועי האלימות במאי פורסם דו"ח מבקר המדינה לפיו רק פחות מ-1% משתתפים במפגשים עם קבוצות שונות בחברה הישראלית, דרך מע' החינוך. אין פער חינוכי גדול מזה במערכת החינוך הציבורית כיום. 
  • הכלי החשוב ביותר שנוכל להעניק לבני הנוער שלנו הוא חינוך לחברה משותפת כדי לאפשר להם יחד באמת בחברה שוויונית וצודקת.
  • אנו מקוות שהתכנית "שפה משותפת" תגיע לכל חטיבות הביניים בארץ.

אבי גנון- המשנה למנכ"ל משרד החינוך

  • אך טבעי שכנס זה יתקיים בגבעת חביבה, מקום שמקדם ביתר שאת את החיים בשותפות. האם היינו צריכים את אירועי מאי בכדי להניע תכניות חינוך לחברה משותפת? או את דו"ח מבקר המדינה? התשובה היא לא. עלינו כמשרד החינוך ליזום ולפתח את עניין החיים בשותפות. בכל שדרת המשרד, כולם מעורבים ושותפים לבניית התכנית. המשרד שוקד על תכנית סדורה של כל המיזמים לחיים משותפים בשדה החינוכי. לפני כשבועיים נערכה ישיבה בה ביקשתי מכל מחלקות המשרד להציג את התכניות. יש 50 תכניות שונות. העניין הוא שצריך לראות את הכל בראייה מתכללת וליצור תכנית אחת סדורה כדי שיד ימין תדע מה יד שמאל עושה. זה לא כזה פשוט. החינוך הפורמאלי והחינוך הבלתי פורמאלי עובדים יחד. בהחלט יש תקציבים לפתח את היוזמות החינוכיות הקיימות וזו עבודה פנימית שלנו במשרד. הנושא בליבנו, ככל שנתחיל בגיל צעיר יותר, כך ייטב לכולנו. 
  • חשוב לנו מאוד ששת"פ עם ה-UJF יימשך.
  • מאוד אשמח שמיכל (המנכ"לית) או מי מטעמה, תיקח חלק בוועדה כך שנשמע גם את קולות השטח.

רונית דגן- הממונה על ההתנסות בהוראה ופיתוח מקצועי לסגל האקדמי, משרד החינוך 

  • המציאות הישראלית פוגשת את עובדי ההוראה לא רק במצבי קיצון אלא בכל יום. אנשי ההוראה פוגשים רגעים של הדרה ושל גזענות וצריכים להתמודד עמם באופן חינוכי ולתת מענה בשטח.
  • משרד החינוך פרסם מסמך בנושא חינוך לחיים משותפים וחינוך נגד גזענות אחרי שבפברואר 21 נכתב מתווה משרד החינוך להוראה, מבלי להתייחס לתחום החיים המשותפים. יישום מתווה חדש יכול לקחת גם 3 שנים, אבל אירועי מאי הזכירו לנו שאין לנו זמן. המסמך גובש במשך חצי שנה בשת"פ עם ארגוני החברה האזרחית. במסמך מופיעים עקרונות ולא הנחיות. הוגדר מהי חברה משותפת והוגדרו הסוגיות אליהן יש להתייחס כאשר נוגעים באי שוויון במרחב הציבורי וכן אבעה מימדים אותם יש לקחת בחשבון (מבני, מוסדי, בין אישי ואישי). 
  • הכשרת צוותי ההוראה למתן כלים מתאימים לעיסוק בתחום הנה חיונית ומחייבת.
  • רונית הביעה חשש לאור האנרגיה הרבה שמושקעת בתחום ועדיין קורים אירועי גזענות מדי יום וקרו גם אירועי מאי. כמו כן היא הביעה חשש מכך שהמסמך יהפוך ל"עוד מסמך מגירה."
  • יש פורום שיכתוב תכנית עבודה ויעשה מה שהוא יכול על מנת לגייס משאבים. היא מקווה שבאמצעות העשייה יצליחו לצייד את צוותי ההוראה והסטודנטים להוראה בכלים, אומץ, סובלנות, אורך רוח ותפיסת מנהיגות וכן לייצר שת"פ בין כל העוסקים במלאכה.

מוחמד דראושה מנהל אסטרטגיה בגבעת חביבה 

  • חשוב לי לפתוח בערבית על מנת להזכיר לבני דודנו את החוסר שלהם בשפה. 
  • מונח הדו קיום לא רלוונטי. הוא מבטא למעשה "סוס ורוכבו" וטמונה בו היררכיה ברורה. משמעותו שעתוק המבנה הקיים ותפקידנו לשנות את הנוסחה הזו. לצורך השינוי קיימים שני מרכיבים: 1. מרכיב היחסים ו-2. מרכיב השוויון המהותי.
  • בעבודתנו בגבעת חביבה אנו עובדים בהתאם לשלוש תיאוריות שונות: "תיאוריית המגע" העוסקת בתהליך "האנשה" והפחתת הניכור והסטריאוטיפים. עם הזמן הבנו שזה לא מספיק. יש צורך בדיאלוג על המחלוקות ובשיח על שני הנראטיבים. אך גם שם השיח עלול להיתקע. התיאוריה שמובילה אותנו היום היא "תיאוריית האינטרסים המשותפים" במקביל לתיאוריית המגע ולתיאוריית שני הנראטיבים. הניסיון בתחום מראה כי הערבים היו רוצים להגיע לשוויון ומשם לבנות יחסים והיהודים היו רוצים לבנות יחסים ואז להגיע לשוויון. 
  • הדבר המהותי והחשוב ביותר הוא לקיים מפגש בין הצדדים. כאשר המפגש הראשון הוא המשמעותי ביותר. הוא עושה הזזה בעמדות כלפי האחר בין אם בקרב מורים או תלמידים.
  • השאלה היא איך מגיעים למסה?? סוכן השינוי הגדול ביותר היא הממשלה. במידה ותיקח על עצמה לקדם את התחום, היא תמצא לצידה את ארגוני החברה המשותפת.

*הכרזה של נסרין על פתיחת התכנית של גבעת חביבה לחילופי מורים יהודים וערבים בין בתי סםר לטרימסטר אחד.

פאנל דוברים ראשון בנושא חשיבות השפה להצלחה באקדמיה ובעולם התעסוקה

פתיחה והנחייה- מוחמד דראושה

ד"ר מריאן תחאוכו מנהל המרכז למדיניות כלכלית של החברה הערבית במכון אהרן, אוניברסיטת רייכמן

(שאלה: מה מצב השפה הערבית בקרב תלמידים ערבים ואיך זה משפיע על כניסתם לאקדמיה ולשוק העבודה?)

  • ב"השתלבות כלכלית" הכוונה כמובן להשכלה גבוהה. בעבודתה באוניברסיטת חיפה היא ראתה מה מצב שחזר עצמו- סטודנטים ערבים שמגיעים אליה כמרצה לשאול שאלות בסוף השיעור, שפופים וחסרי בטחון. קשה להבין אותם בעברית. כשהיא פונה אליהם בערבית הם מיד מזדקפים ומתחילים לדבר באופן שוטף ומלא בטחון. שפה זה כוח, באקדמיה, בשוק העבודה ובחיי היום יום.
  • הדוקטורט של מריאן עסק בהשפעת השפה על השילוב בתעסוקה. המשמעות של המחקר היא גדולה. היא סיפרה שכשישבה בכנסת בוועדת 2030 לקידום תחום התעסוקה בישראל, הבינה שכשיש מספרים האפקט גדול יותר. פתאום השיח השתנה כשהפך לשיח כלכלי והובן איך סוגיית שילוב הערבים משפיעה על המשק בישראל.
  • חוסר התקשורת באקדמיה בין הקבוצות הוא גם סימפטום. 
  • מדוע היהודים אינם שולטים בשפה הערבית והערבים אינם שולטים בשפה העברית? זה נובע מסיבות שונות חוסר במוטיבציה, חוסר בשימוש יומיומי בשפה, סגרגציה בין שתי האוכ' החיות ביישובים נפרדים, לומדות במע' חינוך נפרדות, המציאות החברתית-פוליטית בה גדלים על נראטיבים שונים וערכים שונים ובד"כ שומעים דברים שליליים אחד על השני. איך החברה הערבית מוצגת באמצעי התקשורת? באופן שלילי, איך החברות רואות אחת את השנייה? כאשר שתי החברות חיות בנפרד למטענים יש אפקט על השותפות בשוק העבודה.

וורוד ג'יוסי- מנהלת המרכז לחיים משותפים במכללה האקדמית בית ברל

(בתשובה לאותה שאלה) 

לתלמיד הערבי יש חסם פסיכולוגי- רגשי בלמידת "שפת האויב" עפ"י המבוגרים בחברה שלנו. 

המורים לעברית הם ערבים. יש חשיבות להבאת מורים יהודים שזו שפת אימם, כדי שהם יכירו את הניואנסים היומיומיים. התלמידים גם מתקשים בערבית הספרותית אז על אחת כמה וכמה יתקשו בעברית. ילדים ונוער בחברה הערבית חשופים לשפה האנגלית באמצעים שונים- מדיה חברתית, מוסיקה וכו' אך עברית הם לא מתרגלים ביום יום. המוטיבציה לכך ירודה. אין מפגש ואין צורך.

גם יהודים לומדים ערבית אבל גם להם יש חסמים והם לא יכולים לנהל שיחה משמעותית. גם כאן לא משתמשים באסטרטגיות נכונות ללימוד.

הבוגר הערבי פוגש את הבוגר היהודי לראשונה רק באקדמיה. בוגרי התיכון הערבים צעירים יותר, העברית שלהם בינונית, יש נתק בין הסטודנטים, אין שת"פ ביניהם במהלך הלימודים. הסטודנט הערבי רואה שהשפה הערבית היא לא לגיטימית, הנה לדוגמא- חוק הלאום. יש בושה לשאול את המרצים שאלות. הסטודנטים היהודים הם בהתנגדות לערבית וגם אם סטודנט ערבי יבחר לשאול מרצה ערבי שאלה בערבית, הם יכולים להשתמש על השימוש בערבית. אם תינתן לערבית לגיטימציה בין כתלי האקדמיה זה יהווה שינוי משמעותי.

צפריר גולדברג- ראש מסלול B.A. ותעודות הוראה באוניברסיטת חיפה

(שאלה: איך ידיעת השפה משפיעה על התפקוד החברתי של הסטודנטים)

  • הוא פותח בכל שנה את ראיונות הקבלה ללימודים בכך ש"יש כאן רמאות", מאחר ואין עבודה בהוראה לסטודנטים הערבים (מאחר ואין מספיק תקנים) וגם לסטודנטים למקצועות שונים כמו מוסיקה אין מספיק עבודה בשוק, "אלא אם תסכימו להסתכן בחציית גבולות התרבות." הסטודנטים שהם רק בתחילת דרכם, מבוהלים מהרעיון. 
  • האקדמיה היא המקום היחיד בו אין סגרגציה בחינוך. למרות זאת, לפי שנה ערכו מחקר ומצאו שאין ביניהם (יהודים וערבים) שום קשר.
  • קיימת אצלנו דילמה מאוד גדולה- האם לחייב את התלמידים הערבים ללמוד עברית מתוך כפייה ולא מתוך מוטיבציה אישית. כששאלנו אותם בשאלונים אם יבחרו בעצמם באופן חופשי קורס עברית, ענו שלא, כשנשאלו אם לחייב אותם בעבודה משותפת עם יהודים במטלות לימודיות, ענו שלא, שזה יפגע להם בדימוי העצמי. הם בעמדת נחיתות מולם. מצד שני הם ביקשו שיחייבו אותם בקורס כחלק מהמסלול מתוך הבנה שזה יסייע להם. על כן הבנו שבמידה וזה לא ייכפה עליהם זה לא יקרה ומצד שנימה שלא יקרה מתוך מוטיבציה "לא יכה שורש". עבורנו זו דילמה אמיתית אם ניתן להגיע להישגים לא מתוך מוטיבציה פנימית.

אשרף ג'בור- מנכ"ל התכנית הלאומית להנגשת ההשכלה הגבוהה לחברה הערבית "רואד" 

  • "אחת הבעיות היא האוריינות השפתית. כשניהלתי תיכון, המשוכה הראשונה הייתה תעודת הבגרות. האוריינות היא לא משהו שניתן להעביר בקלות. הבעיה ההיא לא בעיה עם שפות באופן כללי. עברית אמורה להיות שפה שלישית אחרי ערבית מדוברת וערבית ספרותית. במקום זה, היא הופכת להיות שפה רביעית אחרי אנגלית."
  • מבחן יעל המחייב כתנאי סף באקדמיה לכל מי ששפת אמו איננה עברית, הוא משוכה מפחידה נוספת- איך יכול להיות שמכיתה א' תלמידים ערבים לומדים עברית ועדיין לא עוברים את מבחן יעל בקלות? זה כשלעצמו גם מוריד את הבטחון לצעירים הערבים בבואם לאקדמיה. 
  • לצעיר הערבי היום אין צורך בלמידת השפה העברית. בשונה מבעבר הכפרים מספקים את כל השירותים, אין מוטיבציה לצפות בתכניות טלוויזיה בעברית כיוון שקיימים מגוון ערוצים בערבית ובכל אופן התכנים בעברית בטלוויזיה מוטים ומעבירים מסרים שליליים על החברה הערבית. - על הפיקוח של משרד החינוך לוודא שגם שיעורי העברית עצמם בבתי הספר הערבים מועברים בעברית.

גלית קלנר- מנהלת המכון ללימודי ערבית בגבעת חביבה

(שאלה: את פוגשת את בוגרי מע' החינוך היהודית שבאים ללמוד ערבית. מה את מאבחנת? סביר להניח שיהודים לא צריכים ערבית כדי להשתלב בעולם התעסוקה. איך את פוגשת את הנושא?)

  • החברה היהודית לא לומדת לדבר ערבית. לא בבי"ס, לא בתואר ראשון בערבית ואף לא בתואר שני בערבית. אין שום שפה בעולם בשום מקום, שרק השפה הכתובה נלמדת ולא השפה הדבורה.
  • לימוד הערבית מוריד חרדות ומתחים, הם לומדים לגשר בין אלו שדוברים אותה לבין אלו שלא. כשאדם לומד שפה, הוא לומד את התרבות של אלו הדוברים אותה.  
  • גלית נתנה דוגמאות בהן למידת השפה הערבית משמשת עובדים במקצועות שונים בעולם התעסוקה ונותנת להם כלי לתקשורת והבנה בין אם לעובדי רפואה שעוברים קורסים מקוונים של המכון ללימודי ערבית וכך מצליחים לתת מענה למטופלים ערבים שבעת מצב רפואי בעייתי או נפשי לא מצליחים לתקשר בעברית, או איגוד העובדים הסוציאליים שרוב המטופלים שלהם הם ערבים ולפנות אליהם בשפתם או להבין אותם מיד מייצר מרחב אחר, נוח יותר. היא נתנה כדוגמה את חברת Intel שלימדה את העובדים שלה ערבית כדי לייצר מרחב נעים, מודע יותר ושוויוני יותר לכלל עובדיה, בהם גם עובדים ערבים. לבסוף נתנה כדוגמה בוגרת של המכון שבתוך מקום העבודה שלה (חוות רכיבה טיפולית) הייתה האמונה היחידה על המטופלים הערבים שהגיעו ויכלה לטפל בהם בשפתם בזכות לימודיה וזה איפשר לחווה להעניק להם טיפולים. זה העניק לה יתרון במקום העבודה שלה.

מריאן- (על השפה ככלי לשילוב תעסוקתי)

ברגע שחסם השפה יורד, זה מוריד חצי מהקושי. לשליטה בשפה העברית יש המון כוח. באופן אישי זה נתן לי יתרון- את היכולת להתפנות לדברים אחרים, לאתגרים אחרים וזה יתרון גדול ומשמעותי.

וורוד- (למה אנחנו צריכים להתאמץ ללמוד עברית? מניסיונך)

התשובה היא מציאותית, אנחנו מיעוט ומיעוט צריך להשתלב בחברת הרוב. זו השפה שתאפשר את השילוב בחברה בישראל. זו עובדה. כך יוכלו להסתדר בכל מקום. האמת היא שצריך לחייב גם את היהודים לדבר ערבית. בחברה מתוקנת גם הרוב צריך ללמוד את שפת המיעוט ואת תרבותו של המיעוט. כך הם ילמדו גם את הנראטיב של הצד השני והם ילמדו לכבד זה את זה.

אשרף- (הרבה מהצעירים הערבים נוסעים ללמוד בחו"ל. מה דעתך על זה כפתרון חלופי במקום למידת השפה?)

כמעט 1/3 מהסטודנטים הערבים לומדים לימודים גבוהים בחו"ל במדינות ערביות ובכלל. הם חוזרים עם תעודה יוקרתית אך מבלי לדעת עברית וזה מתבטא בסוף ברישיונות העבודה שלהם בארץ. עדיף שהסטודנטים האלה ילמדו בארץ. בסוף הם מגיעים לאתגר מבחן הרישוי וההורים שלהם גם משלמים מחיר כבד. ההשתלבות בשוק העבודה היא אתגר גדול.

כמובן שהשפה היא חסם. צריך לפתוח תקנים נוספים ללימודים. אם הייתה יכולת ללמוד כאן בארץ הם היו לומדים כאן. ברור שבהתחלה זה קשה, אך בסוף התואר הדרך להשתלב סלולה יותר.

צפריר- (אלה שדוברים עברית רהוטה מול אלה שדוברים עברית בסיסית, מה פוטנציאל התעסוקה?)

  • קודם כל, אצלנו יש חברי סגל ערבים שמראיינים את המועמדים. כך הם יכולים לעבור לערבית במהלך הראיון, לבטא את עצמם ולעבור את החסם הראשוני. האתגר הגדול הוא לגרום לאדם בעל פוטנציאל לבטא את עצמו ולעבור את החסם הראשוני. הסטודנטים להוראה בעלי הסיכוי הגבוה ביותר לתעסוקה היום הם סטודנטים להוראת מתמטיקה שיוכלו להשתלב בבתי ספר יהודיים. הם בעלי הפוטנציאל הגבוה ביותר להשתלבות בתעסוקה.
  • יש לנו גם קורס להשתלבות בחברה היהודית לסטודנטים מהחברה הערבית.
  • מוחמד שאל- עלה רעיון לקדם חיוב של סטודנטים להוראה בפרקטיקום בחברה השנייה. צפריר ענה
  • אני מנסה לקדם פרויקט כזה באוני' חיפה. זו המטרה. זה משתנה מנבא חזק לאומץ לחפש עבודה בחברה היהודית. הסיכוי היחיד של היהודים הוא ללמד עברית בעברית בבתי הספר הערבים (בגלל מחסור בשפה). אנחנו עובדים על זה שלפחות 1/5 יעשו את הפרקטיקום בבתי ספר יהודיים/ערביים. הבעיה האמיתית היא שאלת ה"כמה לדחוף", ע"מ לא לייצר מוטיבציה שלילית. אני מקווה לקבל תמיכה ממשרד החינוך.

גלית- (ספרי לנו על עוד יתרונות בלמידת השפה הערבית בשוק התעסוקה)

קיימים אצלנו קורסים לאנשי רפואה ולליצנים רפואיים. זה מוריד מתח וחרדות בקרב חולים ומסייע בבתי החולים לפנות ולתקשר עם חולים. גם עובדי מד"א שהגיעו לקריאות יכלו לתקשר ככה עם חולים. קיימים אצלנו במכון שני קורסים נוספים- איגוד העיתונאים וקורס למקדמי תעסוקה. הקורסים הללו פותחים דלת למועמדים ערבים.

כמו כן, צוות רשת "יד ביד" של בתי הספר הדו לשוניים לומדים כבר שנתיים בקורסים מקוונים בכל הארץ עם מורים ערבים של המכון.

מוחמד סיכם- השפה המשמעותית ביותר ממנה נלמד היא שפה משותפת.

פתיחה לפני הפאנל השני:

המורים היהודים הם דמות היהודי הראשונה אותה התלמידים פוגשים ומקיימים מערכת יחסים משמעותית. הליווי של צוות המורים מתוך בית הספר את המורים היהודים שמגיעים ללמד גרם למורים לתחושת שייכות והעמיק את ההיכרות עם התרבות.

פאנל דוברים שני בנושא חינוך לחברה משתפת במערכת החינוך

פתיחה והנחיה- היבה יונס זייד

היבה: בפאנל הקודם התייחסו למשמעות השפה במפגש בין שתי החברות. שפה היא הרבה יותר מכלי תקשורת היא גשר לתרבות, היא חלק מזהות.

הפאנל הזה יעסוק במפגש בין שתי החברות במערכת החינוך. המצב כיום הוא ששתי אוכלוסיות חיות אחת לצד השנייה ואין מספיק מפגש יזום שמתקיים.

כמאל אגברייה- מכון מרחבים- המכון לקידום אזרחות משותפת בישראל

מניסיוננו ב-16 השנים האחרונות של שילוב מורים ערבים בבתי ספר יהודיים והפוך אני אדגיש שלהיות ערבי זה לא מקצוע. המורה חייב לדעת עברית על בוריה. להיות ערבי זה ערך מוסף, הוא קודם כל חייב להיות מקצועי. סוד ההצלחה הוא שמנהל מעוניין בכך ומכין את השטח- מורים והורים. השנה הראשונה היא קשה. בייחוד למורים הערבים שמתמודדים עם תפיסות שליליות עליהם (נתן כדוגמא שלמורות עם חיג'אב קשה מאוד).

ההיכרות הבין תרבותית היא מהותית להצלחה.

היבה: חשוב לי להדגיש שבחילופי מורים מלמדים מקצועות מגוונים ולא רק עברית וערבית.

אשרף מנהל חט"ב איבן אלהייתם בבאקה אלגרבייה (שאלה: מה היו האתגרים בקליטת מורים יהודים בביה"ס והחוויה שלך כמנהל? ומה הייתה ההשפעה על הזירה הבית ספרית?)

אשרף פתח בשיתוף החוויה שלו כתלמיד בימ"י והמשמעות של המפגש הזה עבורו- כשהיה בכיתה ח', פגש בפעם הראשונה יהודים (לא כנותני שירות בקניונים וכו'), אלא ברמת השיחה האישית. זו הייתה ההזדמנות הראשונה לנהל שיח ולשמוע את דעתם. עד היום הוא זוכר את המפגש שלו בתור ילד וילדה יהודייה שהגיעה למפגש אחרי שהיא ומשפחתה חוו זריקת אבנים ע"י ערבים ומבחינתה אלו הם ערבים. היא הייתה מבוהלת. המפגש הזה ייצר הזדמנות. ימ"י פרץ מחסומי מחשבה בקרבנו התלמידים. עוד הוסיף וסיפר על חבר שבמעבר במחסום החייל שעצר את הרכב הכיר אותו מימ"י ואותו חייל סיפר לו עד כמה התהליך בימ"י גרם לו לנהוג אחרת.

חשיפה מגיל צעיר לאחר, לשונה, היא משמעותית והמפגש צריך להיות מבוסס ערכים של כבוד וסובלנות. כמו כן, חשוב להיות מוכנים למפגש מוכנות פנימית אמיתית.

בתור מנהל כשקלטתי מורות מהחברה היהודית- הקליטה התחילה בתיאום ציפיות. היה לי חשוב לייצר היכרות מקיפה, גם היכרות עם התרבות.

כשהיינו חלק בפרויקט של היכרות בין חדרי מורים עם תיכון יהודי מהאזור זה העניק לנו הרבה. היה לי חושב שייבנו קשרים שיבנו שיתופי פעולה.

יובל דביר- מנהל ביה"ס הבינלאומי בגבעת חביבה (שאלה: כמיקרוקוסמוס, איך בעיניך חוויית הרב תרבותיות בביה"ס מעניקה לתלמידים כלים בעולם)

לומדים אצלנו תלמידים יהודים וערבים מהארץ ותלמידים מדתות ומדינות שונות ברחבי העולם וגם הצוות החינוכי בביה"ס הוא צוות יהודי, ערבי ובינלאומי. המפגש גורם להורדה ושינוי של דעות קדומות. לפעמים הדעות על האחר מאוד לא נכונות. עוד דבר שקורה דרך המפגש בביה"ס הוא שהמפגש מלמד את התלמידים והתלמידות על אודות עצמם, על החברה והקהילה שלהם, מאחר ויש ממד יחסי השוואתי. החשיפה לידע ופרטים שלא היו נחשפים אליהם בדרך אחרת מלמדת שהמציאות רחבה יותר וההשפעה היא גם העמקה של הזהות שלך עצמך. למשל איך נראות הדתות במדינות השונות? להיות יהודי בישראל או במדינות שונות ברחבי העולם למשל בארה"ב זה שונה ולהיות מוסלמי בישראל או במדינות אחרות כמו בקוסובו או במדינות באפריקה זה שונה. נוצר ריבוי פרספקטיבות והבנה שלא עם כולם צריך להסכים, אבל יש להכיר שהפרספקטיבות קיימות.

ענת מרום- ראש יחידת מדידה והערכה מרכז גבעת חביבה (שאלה: חקרת תכניות מפגשים שונות בגבעת חביבה ואת תכנית "שפה משותפת". מה עלה מהממצאים?)

הממצאים תומכים במה שהצגתם. בשנה האחרונה חקרתי תכניות ארוכות וקצרות טווח שמפגישות בין יהודים וערבים בכל מיני מתודות ואמצעים מתוקפים ומהימנים בהם שאלון עמדות לפני ואחרי התכנית או ראיונות. במרבית הפעמים המפגשים מפחיתים את הניכור והזרות. עוינות וכעס יורדים, סקרנות והבנה עולים. העמדות בסוף מפגש הן חיוביות יותר. עולה החשיבות של ערכים כמו שוויון וסולידריות. הנראטיב הראשוני אודות הקבוצה האחרת נסדק. האמירה הכי נפוצה בסוף תכניות היא: "לא ידעתי שהם אוהבים את אותה המוסיקה ואת אותם סוגי הספורט כמוני..". הם מוצאים דמיון הדדי.

כמאל- (שאלה: כשמורה אחת/ד נכנס לבי"ס שונה ויש פער תפיסתי בין מורים יהודים וערבים גם בכניסה לזירה הבית ספרית. המורה הערבי ירגיש שחובת ההוכחה והאחריות לשנות דעות הן עליו והמורה היהודי אולי ייגש להתנסות הזו בתחושת סקרנות ומוכנות לאתגרים. מה נדרש על מנת לגשר על הפער התפיסתי?)

"כשאומרים חילופי מורים האסוציאציה שעולה לי היא חילופי שבויים.. למעשה זו פרדיגמה שכולנו שבויים בה."

באוניברסיטת חיפה לקחו את ההכנה לחילופים צעד אחד קדימה. ערכנו סימולציות למורים מה עלול לקרות בכל מיני סיטואציות בביה"ס כמו למשל ביום העצמאות שבבתי הספר הערבים הוא יום הנכבה ויום הזיכרון. כאשר חושפים אותם למורכבויות האלה, מכינים אותם מראש. למורה היהודי בביה"ס הערבי יותר קשה להשתלב. הסיבה המרכזית היא שבסוף המיעוט הוא שמכיר את החברה היהודית ודובר את שפתו וזה עוזר לנו להתמצא במרחב. יש לעשות גם הכנה תרבותית מקיפה, גם לגבי קוד לבוש. לדעתי יש להתחיל את התהליך לפני סיום התואר. חלק מהמורים היהודים והערבים שהיו חלק בפרויקט החילופים הם היום מחנכות/ים, רכזי מקצוע וסגני מנהל בבתי הספר. אני מאמין במהפכה שקטה. המפגש המתמיד שאיננו חד פעמי מייצר שינוי.

אשרף- (שאלה: כמנהל, איזה כלים היית רוצה לקבל כדי לשלב את המורה מהחברה היהודית בביה"ס?)

המורה היהודי באמת לא מכיר את האוכלוסייה והתרבות הערבית כמו שצריך. לכן, אני מציע לעשות הכשרה תרבותית קודם כל. בבתי הספר הערביים צריך לתת למורים הדרכה מקדימה מאחר והמורים תמהים על העסקת מורים יהודים בעוד שקיימים אחוזי אבטלה גבוהים בקרב מורים ערבים. צריך להסביר את הרציונל, למה זה חשוב לנו.

יובל- (שאלה: תתייחס להשפעה של הרב תרבותיות והדו לאומיות גם בקרב צוות המורים המעורב. איך היא משפיעה על החברה?)

לפני שניהלתי את ביה"ס הייתי מורה בעפולה. נסעתי על כביש 65 ומעולם לא פניתי ימינה ושמאלה. מאז העבודה בגבעת חביבה התחלתי לפנות וגיליתי עולם שלם. גיליתי את וואדי עארה כמקום עשיר בהיסטוריה ותרבות והתהליך הזה שתיארתי נמשך בחדר המורים וקורה לכולנו. אנחנו עוברים למעשה מס' תהליכי למידה במקביל. איך לעבוד יחד כצוות כלפי פנים, איך לעבוד יחד מול הקהילה ואיך לעבוד עם התלמידים. אי אפשר לסמן את הערך של זה כשרואים כל הזמן עד כמה אפשר עוד לראות וללמוד. אני מחנך הרבה יותר טוב היום כי אני מבין מה קורה בחברה בה אני חי ואני יודע שזה מה שקורה לחברי הצוות. זה הפך אותי לביקורתי יותר כלפי החברה היהודית ומה שהיא עושה. הדיון סובב סביב מה חשוב לנו כדי להצליח יחד ואז מוצאים את המכנים המשותפים.

נוצרה בביה"ס פדגוגיה שהיא עדיין לא מושלמת, אבל היא דומה לפדגוגיה של פאולו פרירה, "הפדגוגיה של המדוכאים" ומלמדת להתבונן ביחסי הכוח בחברה.

ענת מרום (שאלה: מהן אבני הדרך שמבטיחות את ההצלחה בתכניות המורכבות?)

איום הקורונה גרם להתכנסות של כל חברה בתוך עצמה ולהגברה של דעות קדומות וקיטוב. התכניות ייצרו אפשרות לפיתוח זהות קבוצתית משותפת בקבוצות הדו לאומיות. צריך להמשיך ולייצר מרחבים כאלה שמפגישים. הממצא הבסיסי הוא שהמשתתפים בתכניות מבקשים עוד ועוד מפגשים ורוצים להעמיק את המפגשים גם אם מדובר בשנה ושנתיים. המשתתפים הם סוכני שינוי, הם מעבירים הלאה לביתם ולסובבים אותם את המסרים ואת מה שלמדו. המפגש מגביר את הנכונות ללמוד על החברה השנייה.