השנה אנחנו מציינים 50 שנה להירצחו של הכדורגלן מוטי קינד – ונראה שלא למדנו כלום.

כדורגל אמור להיות חוויה חברתית, משפחתית ורגשית עבור מאות אלפי אוהדים מסורים, אך חוויה זו נלקחת מהם שוב ושוב ומכתימה את שמם על לא עוול בכפם. האלימות המתפרצת של קומץ מתפרעים, הבודקים את הגבולות ומגלים שהם אינם, היא סימפטום מתמשך של סילוק האוהדים ממוקדי קבלת ההחלטות והיעדר אכיפה. בחסות היעדר האכיפה, מתפרעים חסרי גבולות השתלטו על החוויה המשותפת והפכו אותה למרחב מסוכן ואלים.

אין זה פלא שהזנחת הטיפול באירועי אלימות וגזענות מצד ממשלות ישראל, משטרת ישראל, מערכת המשפט, וראשי הענף התפוצצה אמש בפנים של כל אוהדי ואוהבות הכדורגל הישראלי, אך האלימות הזו לא נולדה בסמי עופר ובבלומפילד. נתוני תכנית "בועטים", הנאספים על ידי משקיפים הנשלחים למגרשי הכדורגל, מוצאים כי ישנה עלייה מדאיגה באירועי אלימות לא מטופלים – בסיבוב הראשון של עונת 24/25 חלה עלייה של 34% בכמות אירועי האלימות והגזענות ביציעים לעומת העונה שעברה. למרות שהנתונים נשלחים כל שבועיים למקבלי ההחלטות ולמנהלי הענף, לא נעשה דבר כדי לשנות את שגרת האלימות. לראיה, התנהלות משטרת ישראל לפני המשחק תרמה רבות לכך שארגוני האוהדים של שתי הקבוצות ששיחקו בסמי עופר הגיעו בצורה מאוד אגרסיבית ועם רצון לפרוע את החוק ולפרוק כל רסן.

לסיכום – האוהדים והמועדונים הם האשמים האחרונים באירועי סמי עופר ובלומפילד. יש לשנות את הקונספציה הזו כדי להילחם בריאה החולה של הספורט בישראל, למנות שופט ייעודי שיטפל בתיקי ספורט בבית משפט אזרחי ולהגביר משמעותית את האכיפה מצד משטרת ישראל. רק כך נוכל לשוב וליהנות מכדורגל מבלי לחשוש לשלום השחקנים והאוהדים.

כתבות בנושא בוואלה ובספורט1. טור אישי של מתן ב-YNET.