"אחרי ה-7.10, בכל מקום אליו הגעתי, התבקשתי להצהיר למי אני נאמנה יותר – למדינה שלי או לעם שלי. ויש לי משהו שאני רוצה להעביר לכולם: תהיו נאמנים לאנושיות. אל תאחזו בנשק, תאחזו באהבה.
אני גרה בנצרת ומנהלת את המרכז היהודי הערבי לשלום בגבעת חביבה. העשייה שלי התחילה לפני 25 שנה, בכל מה שקשור לקידום והעצמת נשים, אחרי שעברתי העצמה על ידי נשים אחרות, גיבורות שהיו לפניי. זה התחיל בשינוי חוק הבחירות לרשויות המקומיות, כי היה לנו מאוד חשוב לשנות את פני השלטון המקומי כך שיכלול יותר נשים, ארגנו קואליציה של נשים ערביות ויהודיות ופעלנו לשנות את חוק הבחירות. האם זה הצליח? לא, אבל מתוך העשייה המשותפת הזאת הבנתי שקידום זכויות נשים ערביות וזכויות המיעוט הערבי בישראל דורש בנייה של מרחבים ומעגלים משותפים. בניית שותפויות עם החברה היהודית ומשרדי הממשלה כדי לשנות את המציאות.
אני עוסקת גם בכל מה שקשור לאלימות ופשיעה בחברה הערבית, כי קשה לקום עם יריות וללכת לישון עם יריות, וזה מה שמניע אותי בעשיה שלי. מגיע לי מרחב בטוח ומגיע לילדים שלי מרחב בטוח.
השותפות הערבית-יהודית מכירה בשני הצדדים, מכירה בטראומה של שני העמים. למשל, נשים ערביות חיות בשלושה מעגלי דיכוי: במעגל הראשון אנחנו חלק מחברה פטריארכלית, במעגל השני אנחנו חלק ממיעוט לאומי במדינת ישראל, ובמעגל השלישי אנחנו חלק מכלל הנשים בישראל. וכשמסתכלים על התקציבים וחלוקת העוגה – אנחנו מקבלות הכי מעט. שירותים הניתנים לנשים החיות במעגל האלימות מציעים 14 מקלטים, אך רק 2 מהם מיועדים לנשים הערביות בשעה בה אחוז הנשים במעגל האלימות בחברה הערבית גבוה פי 3 או 4 מאחוז הנשים היהודיות.
אחרי ה-7.10 התכנסנו בגבעת חביבה כדי לראות מה עושים עכשיו. אנחנו צוות מעורב, והתלבטנו יחד איך מקבלים במציאות הקשה 3,000 תלמידים יהודים וערבים במרחב של הגבעה כדי לקיים מפגשי דיאלוג בין צעירים משני הצדדים. הגיעו אלינו באותם ימים 300 מפונים מיישובי הדרום, אנשים מבוהלים ומפוחדים, ובצד השני של הגבול גרים קרובי המשפחה שלי מעזה. איך אפשר להמשיך ולצאת מתוך המשבר הזה בסיטואציה הזו? איך ממשיכים להיות שותפים לדרך ומתלכדים יחד במסע הזה? ומה שנתן לי תקווה הוא מראה האנשים סביבי, שלא מאבדים את האמונה שאפשר לשנות את המציאות.
בכל תחנה בחיי היו גיבורות נשים. הגיבורה הראשונה הייתה סבתא שלי, שגדלה עם שני האחים שלה, לבד, אחרי 1948, והצליחה להקים משפחה מעורבת שיש בה יהודים, מוסלמים ונוצרים. היא הגיבורה הראשונה שפגשתי. בשלב השני בחיי אמא שלי הייתה הגיבורה, ולאחרונה הייתה זו חברה שעברה סרטן אלים ולא הרימה ידיים.
יש לי מסר להעביר לחברה הישראלית: לפני שבוע אירע רצח כפול בנצרת, והבוקר שלי התחיל בתדרוך הילדים שלי איפה מותר להם לעבור ואיפה אסור להם לעבור ברחובות העיר. במקום לדבר איתם על הפריחה והאביב היפה, הזהרתי אותם מירי. זו מציאות שאסור להשלים איתה.
תסתכלו לאנשים בעיניים, תראו בהם בני אדם, ותדאגו שהאנושיות תניע אתכם".
הכתבה המלאה ב-YNET – כאן.
