|
את הצורך בתכנית חינוכית אשר מפגישה בין יהודים לערבים בשכבות הבוגרות של בית הספר, יש להבין על רקע המאפיינים של המציאות החברתית והפוליטית במדינת ישראל: - הסכסוך הישראלי פלסטיני המתמשך, לצד חוסר שוויון אזרחי בין האזרחים היהודים והערבים, מעצים את העוינות, הניכור והמרחק בין האוכלוסיות הללו בישראל.
- ההפרדה החברתית בין יהודים לערבים- הן בהתיישבות והן במערכות החינוך, מונעת היכרות ישירה בין האוכלוסיות, ומגבירה דימויים המבוססים על סטריאוטיפים, מיתוסים ודעות קדומות.
- מחסור בתכניות דו-קיום בתוך מערכות החינוך הפורמליות, מביא לידי בורות וחוסר הבנה של מורכבות הנושא ומקטין את הסיכוי ליצור מחויבות לעניינים הקשורים לשיפור החיים האזרחיים הדמוקרטיים המשותפים.
- כל אלה, מובילים לתסכול הולך וגובר בקרב האוכלוסיות השונות, ומהווים מכשול ליצירה של חיים משותפים על בסיס דמוקרטי.
תכנית מפגשים, של גבעת חביבה נוצרה על מנת לענות על הצורך ביצירת מסגרות, אשר בהן יוכלו להיפגש שתי האוכלוסיות וליצור דיאלוג המבוסס על היכרות של כל צד עם המציאות, הצרכים, הכאבים, והשאיפות של הצד השני. התכנית אינה באה לפתור או להציע פתרונות לסכסוך, אלא ליצור כלים לחיים ועשייה משותפת, במציאות של מורכבות וחוסר הסכמה. התכנית החינוכית מבוססת על ההנחות הבאות לגבי מפגשים: - עצם המפגש עם ה"אחר", מאפשר תפיסה ריאלית יותר של המציאות, ומוביל לבחינה מחודשת של עמדות וסטריאוטיפים.
- חינוך דרך התנסות- ההיבט ההתנסותי של המפגש, מאפשר התמודדות ב"תנאי חממה" עם המציאות ופיתוח של כלים להתמודד באופן דמוקרטי עם מורכבותה, דרך דיאלוג, משא ומתן וחשיבה יצירתית משותפת המבוססים על כבוד הדדי.
- המפגש כחוויה משותפת מחזק את ההכרה אצל המשתתפים כי ניתן לקיים דיאלוג עם בני העם השני.
- המפגש לרוב מהווה חוויה מתקנת לתחושות הניכור,העוינות והפחד אשר קיימות עקב הריחוק ההדדי.
- למידת העצמי דרך השונה- המפגש מאפשר חידוד הזהות העצמית דרך היכרות עם זהותו של השונה- ברמה האישית החברתית והלאומית.
|
