גבעת חביבה – סדנאות יהודים-ערבים

הצעה למבנה חוברת הכנה, רקע ופעילויות למורים בביה"ס.

תוכן עניינים

Ø האזרחים הערבים במדינת ישראל – רקע כללי, נתונים והשלכותיהם
	תקופות משמעותיות בהיסטוריה של ערביי ישראל
	מעמד אזרחי
	הרחבות בנושאים הקשורים ל"ערביי ישראל"
Ø פעילויות הכנה
	פעילות פתיחה: "יהודים וערבים"
	סטריאוטיפים
	בדיחות וסטריאוטיפים
	"אז מה יהיה הסוף?"
	פעילויות ל"בסיסי ידע"
	"נא להכיר"
Ø "אחרי שנפגשנו"
Ø מקורות מידע והעשרה

א. האזרחים הערבים במדינת ישראל – רקע כללי, נתונים והשלכותיהם:

נתונים מספריים, הם בסך הכול נתונים. את המשמעות לנתונים – מעניקים אנשים אשר להם השקפות עולם ודעות מהן נובעות ההשלכות המיוחסות למספרים.

יש המהלכים אימה על הציבור היהודי בהשתמשם במושגים כמו "איום דמוגראפי", "פצצה מתקתקת" ושאר דימויי מלחמה, ויש המתמקדים בשפת ההזדמנויות והאתגרים, אפשרויות השילוב וההיכרות ההדדית בין אזרחים ישראלים שמוצאם, דתם ותרבותם שונים ומגוונים.

הסטטיסטיקה אם כן, מוסרת לנו כי האוכלוסייה הערבית לסוגיה והמוסלמית בעיקר, הופכת לחלק משמעותי ביותר באוכלוסייה הישראלית מבחינה מספרית לפחות, והדור הצעיר הערבי הופך משמעותי עוד יותר.

מיהם אותם אזרחים ערבים של המדינה? מה מעמדם האזרחי והחוקי? כיצד משפיעה ההיסטוריה של המדינה מאז היווסדה, על יחסי האזרחים היהודים והערבים?

על כך במספר נתוני יסוד:

<חזרה לתחילת החוברת>
א.1. תקופות משמעותיות בהיסטוריה של ערביי ישראל:

1948 עד 1967: במהלך "מלחמת 48' " הופכים הערבים מרוב למיעוט במדינה החדשה, חלקם "פליטים בארצם" (לדוגמה הכפר עין חוד), חלקם "נפקדים נוכחים". ממשל צבאי מוטל על כל היישובים הערבים עד 1966. בפוליטיקה: צייתנות לממשלה ולמפלגת מפא"י, קשרי השלטון נעשים באמצעות "מוכתארים" ושייח'ים. המפלגה הקומוניסטית היא אופציה של שוויון, מושכת צעירים רבים ומאפשרת לימודים גבוהים בארצות "הגוש הקומוניסטי".

1967 עד 1973: ביטול הממשל הצבאי, ניצחון ישראל במלחמת ששת הימים, ממחיש כי היא עובדה קיימת וכדאי לנסות ולהשתלב. המעורבות בחיי המדינה רבה יותר, וכך גם בפוליטיקה הארצית. במקביל לכך, מבצעת המדינה הפקעת קרקעות רבה ביותר בעיקר באזור הגליל, ודבר זה פוגע אנושות בציבור הערבי שרובו כפרי ומתפרנס מחקלאות.

מתפתחת תופעת ה"יוממות": יציאה לעבודה מחוץ לכפר כשכירים, וחזרה עם ערב. זה מחליש את מעמד המשפחה ומחליש את הכפרים.

1976 ושנות ה-80: תקופת "ייהוד הגליל" מביאה לעוד הפקעות קרקע המביאה להתפרצות "יום האדמה" הראשון ב 30 במרץ 1976, הפגנות בגליל ובאזור ואדי ערה מסתיימות בשישה הרוגים.

אירוע זה הפך ליום המצוין מדי שנה ומסמל אחדות של ערביי ישראל. בשנים אלו מתחילה להיווצר הנהגה חדשה המבוססת על צעירים משכילים המעורים בחברה הישראלית – "הדור הזקוף". בפוליטיקה צומחות מפלגות ערביות הנאבקות על שוויון אזרחי.

שנות ה-90: ה"אינתיפאדה" הראשונה (דצמבר 87') מחזקת את רגשי ההזדהות עם הפלסטינים ב"שטחים", אך למרות זאת אין כמעט פעולות "חתרניות" של ערבים ישראלים. לאחר "הסכמי אוסלו" מתחזקת האופטימיות, בנוסף למדיניות "העדפה מתקנת" של רה"מ רבין, הבונה תכניות ארוכות טווח לחיזוק הכלכלה והחינוך במגזר הערבי.

מנגד, מתחזקת "התנועה האסלאמית", אשר מסייעת לשכבות חלשות ובונה מסגרות חינוכיות, מתחזק תהליך "חזרה בתשובה" בקרב צעירים מוסלמים, בין השאר בהשפעת המתרחש ב"שטחים", ומתחזקת הזהות העצמית של בדואים ודרוזים.

2000 והלאה: "אירועי אוקטובר 2000": תהליך השלום התקוע, אכזבה משינוי המדיניות לאחר רצח רבין, תחושה של "דה לגיטימציה" למפלגות הערביות בכנסת, התחזקות התנועה האסלאמית בצד אבטלה גוברת – כל אלה מביאים להתפרצות אלימה שהחלה עם עלייתו של ראש האופוזיציה – שרון, להר הבית בירושלים. הפגנות אלימות הסתיימו ב 13 אזרחים ערבים הרוגים, ורק לאחר לחץ ציבורי כבד, הוחלט להקים "ועדת חקירה" שתבדוק את השתלשלות האירועים. "ועדת אור" מוציאה דו"ח המתאר את מצב האפליה כנגד הציבור הערבי לאורך שנים רבות, אך מסקנותיה בנוגע לאחריות על פגיעות בנפש בהפגנות לא סיפקו את הציבור הערבי, והמלצותיה לתיקון מצב האפליה לא מומשו עדיין.

במקביל, נמשך תהליך המכונה "ישראליזציה": רצון להשתלב במדינה בכל תחום, היכרות מעמיקה עם החברה הישראלית, המביאים גם לתביעות לשוויון אזרחי – שילוב אזרחים במשרות ציבוריות וממשלתיות, השוואת תנאים ותשתיות, ייצוג פוליטי והקצאת משאבים נדיבה יותר.

2006: כמות הסטודנטים הערבים עולה בהתמדה, אך האבטלה מחריפה את תחושות התסכול.

מסקנות "ועדת אור" שחקרה את אירועי אוקטובר 2000 עדיין לא מומשו בכל הקשור להמלצות לשיפור מצב השוויון במדינה.

נמשכת בעיית "הכפרים הבלתי מוכרים" בעיקר בקרב הבדואים בנגב, תוך שיפור בקצב ההכרה ביישובים ערבים בגליל

"מלחמת לבנון השנייה" הביאה לפגיעות באוכלוסייה הערבית בצפון, כאשר רובם של היישובים הערבים לא היה מצויד במקלטים או חדרי ביטחון.

תמורות פנימיות בחברה הערבית:

א. מעבר מחברה כפרית המקיימת מחקלאות – לחברה המבוססת על עבודה שכירה ועל השכלה, מביא לשבירת נורמות ומסורות משפחתיות, ההנהגה אינה נתונה עוד בידי הזקנים או אבות המשפחה.

ב. הדור הצעיר מורד במוסכמות, מתקומם נגד הכניעות של הוותיקים כלפי הממסד, מתנגד למגבלות החברתיות והדתיות-מסורתיות. המרד מתבטא גם ביציאה כנגד הממסד הישראלי ובמיוחד "רשויות הביטחון" המעורבות בחברה הערבית.

ג. עליית המודעות העצמית, ההשכלה, היציאה לערים – מביאה לשינויים חברתיים ותרבותיים, ביניהם יותר עצמאות של נשים ונערות.

ד. ההשכלה, היכרות עם החברה היהודית, ההשתלבות באוניברסיטאות – אלה מביאים גם לתסכול כתוצאה מדחייה מצד החברה היהודית, ולחיזוק זהות ערבית או מוסלמית.

<חזרה לתחילת החוברת>

אירועים שהשפיעו על יחסי המיעוט הערבי והמדינה:

פרשת הכפרים איקרית ובירעם: שני כפרים נוצרים בגבול הלבנון, אשר תושביהם נצטוו ע"י צה"ל לצאת מהם במלחמת העצמאות לתקופה מוגבלת. למרות ההבטחה שיורשו לחזור לבתיהם לאחר המלחמה, לא חזרו עד היום עקב סיבות ביטחוניות ואחרות. מספר ראשי ממשלה והחלטות בית המשפט העליון קבעו מחדש את זכותם לשוב לכפריהם, אך אלה נהרסו לחלוטין וההבטחה לא מומשה עד היום.

חוק נכסי נפקדים: החוק קבע כי נכסיהם של מי שהיו על אדמת אויב בעת הכרזת המדינה, יעברו ל"אפוטרופוס על נכסי נפקדים". עקב כך, ערבים רבים שברחו בזמן המלחמה וחזרו לאדמותיהם לאחר סיומה, גילו כי בתיהם ושדותיהם הוחרמו והועברו לרשות המדינה.

פרשת כפר קאסם: טבח 49 מתושבי הכפר, ערב מבצע סיני ב 1956. עוצר הוטל על הכפר והתושבים החוזרים מהעבודה לא ידעו על כך. חיילי משמר הגבול באחת הכניסות לכפר, ירו בפקודה והרגו את כל החוזרים.

תנועת "אל ארד" (האדמה), 1959: ארגון פוליטי שהוקם במטרה לייצג את ערביי ישראל, שאיפותיהם הלאומיות והגנה על הקרקע מפני הפקעות. כאשר ניסה להתמודד בבחירות כמפלגה, נפסל ונאסר בחוק, ע"י שר הביטחון.

"תכנית המצפים" (שנות ה-80): התכנית הוגדרה כ"ייהוד הגליל", ולמרות שהביאה לגידול האוכלוסייה בגליל ותוספת תשתיות ציבוריות ותעסוקה, עדיין נראתה כהעדפת היהודים מצד המדינה, בעיקר לאור העובדה שהיישובים הקהילתיים – דגם חדש של התיישבות, סגורים בפני מועמדים ערבים.

<חזרה לתחילת החוברת>

א.2. מעמד אזרחי :

שאלת האזרחים הערבים במדינה מחוברת בדרך כלל למה שמכונה "השסע הלאומי". מקובל למנות שני גורמים עיקריים ליצירת השסע האמור:

א. המצב הביטחוני שעיקרו מאבק בין ישראל לשכנותיה הערביות, ובשנים האחרונות התחזקות המאבק בין הפלסטינים ב"שטחים" לבין המדינה. ערביי ישראל מהווים חלק מהאומה הערבית הגדולה ובתוכה חלק מהעם הפלסטיני. כאזרחים במדינה, נמצאים הערבים בדילמה קשה של זהות בעוד מוסדות המדינה נוטים להתייחס לציבור הערבי במידה רבה של חשדנות.

ב. הגדרתה של המדינה כ"מדינה יהודית", המעניקה עדיפות ברורה לתרבות היהודית, ומביאה לאפליה מוסדית ונמשכת של המדינה נגד אזרחיה הערבים הבאה לביטוי בתחומים שונים כמו סמלי המדינה (דגל, המנון), חלק מחוקיה (חוק השבות, חוק שעות עבודה ומנוחה, חוק מקרקעי ישראל ועוד). עניין זה מקשה על הזדהותם של האזרחים הערבים עם המדינה בה הם אזרחים אך לא בני הלאום היהודי.

מספר נתונים להמחשת השסע הלאומי:

חינוך: 51.5 אחוז ממסיימי שנתון 2002 היהודים היו זכאים לבגרות, לעומת 34 אחוז מקרב הערבים.

כלכלה: קרוב ל 80% מהיישובים ברמה הכלכלית הנמוכה ביותר בארץ הם ערבים.

כמות הערבים בשירות המדינה הוא כ 5% מן העובדים אף שהם מהווים כשישית מהאוכלוסייה.

(הנתונים מתוך ספר הלימוד באזרחות, הוצאת "גשר" מפעלים חינוכיים ו"רכס", 2006)

שאלת הקרקעות:

"כאלון נישאר כאן, כסלעים, כחורשות הזיתים על גבעות ארצי..." (סאלם ג'ובראן, 1969)

הערבים שנותרו בארץ לאחר תום מלחמת העצמאות, קשורים באופן הדוק לחוויית הפליטות, אך בגרסה שונה מעט מזו של הפליטים מחוץ לגבולות המדינה. ה"היצמדות" לקרקע ("צומוד" בערבית), הפכה למרכיב מרכזי עקב הפסד מאות אלפי דונמים של קרקע כתוצאה מהפקעות נרחבות, הפיכת שטחים רבים ל"שטחי אש", ועקב העובדה שרבים מהערבים הפכו ל"פליטים בארצם" כאשר נותרו במדינה, אך כפריהם ואדמותיהם נלקחו מהם. כך נוכל למצוא פליטים מכפרים כמו איקרית ובירעם המתגוררים בגליל מחוץ לכפריהם, תושבי עין חוד למרגלות הכרמל שהכפר המקורי שלהם הפך ל"כפר האמנים עין הוד", או פליטי ספורייה שעל חורבות כפרם נוסד מושב ציפורי והם עצמם חיים יחד בשכונה אחת בעיר נצרת הסמוכה.

מרכיב הקרקע אם כן, הפך מרכזי מאוד באמנות, בשירה ובספרות, ואף בפוליטיקה. הניסיון הראשון להקמת מפלגה לאומית ערבית-ישראלית, היה בהקמת מפלגת "אל ארד" (האדמה) ב 1964. המפלגה נאסרה על פי חוק.

"יום האדמה" המצוין ב 30 במרץ בכל שנה מאז 1976, הפך ליום חג לאומי של ערביי ישראל, וארגונים רבים עוסקים במאבק לשמירת האדמות הערביות, בעיקר באזורי הגליל והנגב, שם נמצאים ריכוזי האוכלוסייה הערבית הגדולים, ושם, בניגוד לערבים תושבי העיר, נודעת לאדמה משמעות בלתי מבוטלת.

על פי הערכות שונות, הופקעו מאז קום המדינה כ 60 אחוזים מאדמות ערביי ישראל. רובן הופקעו למען התיישבות יהודית, מיעוטן לצרכי ציבור. ההפקעה נעשתה בתוקף חוקים מנדטוריים וישראלים, וביניהם: תקנות הגנה (שעת חירום) 1945, המאפשרות הכרזה על "שטחים סגורים", חוק נכסי נפקדים תש"י 1950, הקובע מיהו "נפקד" וקובע כי אדמות נפקדים תועברנה לידי המדינה, וחוק יסוד מקרקעי ישראל (1960), הקובע שקרקעות המדינה (כ 90%) יישארו "רכוש הלאום היהודי".

<חזרה לתחילת החוברת>

שאלת הזהות

"לבטי כערבי-ישראלי נובעים מן העובדה שעמי שלי נמצא במצב מלחמה עם מדינתי" (ח"כ עבד אל עזיז זועבי)

"אם אני, שייח' עבדאללה נימר דרוויש, אומר שמדינת ישראל היא מדינתי, אני עובר על החוק הישראלי, כי החוק הישראלי קובע שמדינת ישראל היא מדינתו של העם היהודי". (שייח' עבדאללה נימר דרוויש, מנהיג התנועה האיסלאמית).

"אני פלסטיני-ערבי מבחינת שייכותי הלאומית, אך ישראלי מבחינת שייכותי האזרחית" (ח"כ מוחמד וותד).

סוגיית הזהות של ערבים-ישראלים היא מסובכת ביותר, עקב מספר עובדות:

• הערבים הישראלים הם מיעוט חדש. עד פרוץ מלחמת העצמאות הם מנו כשני שלישים מאוכלוסיית ארץ-ישראל, והפכו למיעוט בפרק זמן קצר ביותר.
• הם מיעוט "סוציולוגי" הסובל מקיפוח כלכלי וחברתי עקב הגדרת המדינה כמדינה יהודית.
• הם מיעוט המהווה חלק מהעם הערבי שהוא רוב באזור ונמצא במצב מלחמה עם מדינת ישראל.

כך נוצר מצב בו יש לערבי הישראלי מספר "מעגלי זהות" – ישראלי, פלסטיני, ערבי ומוסלמי. לתוך המצב המורכב הזה יש להוסיף את זהותם של ערבים דרוזים, נוצרים, בדואים, ואף צ'רקסים, שאינם תופסים עצמם כערבים, אך מתקבלים ככאלה בקרב החברה היהודית.

תחושת השייכות למדינה או ללאום, השתייכות אזרחית או לאומית, משתנה בהתאם לאירועים שונים ובהתאם למצב החברתי בארץ. ואולם תמיד נשארת בולטת העובדה כי המדינה מוגדרת "מדינה יהודית", סמליה, המנונה ותרבותה, הם יהודים, והיא איה מוכנה עדיין ליצור "זהות ישראלית" שאינה מתבססת על לאום אתני יהודי. דוגמה בולטת לכך היא העובדה כי לא קיים עדיין סעיף לאום "ישראלי" בתעודת הזהות הישראלית.

המעמד האזרחי של הערבים, שווה לזה של יהודים במדינה בתחומים רבים, בעיקר בזכות לבחור ולהיבחר, וזאת חרף שנות הממשל הצבאי. עם זאת, חוקים רבים ותקנות, יוצרים הבדלים משמעותיים המבוססים על הלאום היהודי. כך למשל בתחום הכלכלי – מענקים וקצבאות מסוגים שונים, מותנים בהגדרה "יוצא צבא", כאשר הפטור מגיוס חובה הונהג בהחלטת ובסמכות שר הביטחון ולא ביוזמת הערבים. "אזורי פיתוח" מוכרזים כמעט אך ורק בהתיישבות יהודית בפריפריה, משרות ניהול בכירות בשירות המדינה סגורות כמעט לחלוטין בפני אזרחים ערבים, ומשרות רבות במגזר הפרטי חסומות אף הן לערבים "מטעמי ביטחון".

בתחום המגורים והבניה – יישובים קהילתיים במסגרת "ייהוד הגליל" אינם קולטים חברים ערבים, קרקעות של קק"ל אינן ניתנות לערבים, ומאז קום המדינה לא נוסד ולו יישוב ערבי אחד חדש, למעט העיירות הבדואיות בדרום, שהוקמו כדי לקלוט את השבטים הבדואים שאדמותיהם הופקעו לטובת הקמת בסיסים צבאיים בנגב לאחר הסכם השלום עם מצרים, ופינוי חצי האי סיני.

ניתן לומר לסיכום, שהמעמד האזרחי אינו שווה בפועל, וחוסר השוויון הזה נוסף לתחומים אחרים – תרבותיים, לאומיים, ומקשה עוד יותר על מגמות ההשתלבות של הערבים במדינה, לעומת תחושת הניכור הקיימת מאז הקמתה.

<חזרה לתחילת החוברת>

א.3 הרחבות בנושאים הקשורים ל"ערביי ישראל":

קולם של הצעירים:

החברה הערבית בישראל היא חברה צעירה, יחסית לחברה היהודית. הנתונים המספריים מראים כי בשנת 2003 היוו האזרחים הערבים במדינה (דרוזים, נוצרים ומוסלמים) כ 19% מכלל האזרחים, ולעומת זאת מתוך הילדים מגיל 0 עד 17, מהווים הערבים כ 26.6%.

לנתונים אלה ישנה חשיבות רבה על אופי השילוב בין ערבים ליהודים. הדור הנוכחי של הצעירים הערבים שונה באופן מהותי מהדורות שקדמו לו. הצעירים מעורים היטב בחיי הארץ, דוברים עברית רהוטה ברובם, בעלי מוטיבציה ורצון להתקדם.

דווקא עקב המאפיינים המוזכרים כאן, ישנו פוטנציאל לתסכול רב יותר מבעבר, עת היו הוריהם נוטים לקבל את עובדת היותם מיעוט לאומי בארץ, וחלקם היו אף חדורי זהירות וחשש מפני עצמאות יתר, בזוכרם את ימי הממשל הצבאי.

הדור החדש, ילידי שנות ה-90 משתלב באופן טבעי יותר בחברה היהודית ומכיר אותה, ונמצא במקביל בעיצומו של מאבק בין-דורי אל מול דור ההורים. הדור הצעיר מגיע להשכלה גבוהה, נשים וצעירים נאבקים על עצמאותם ושחרורם מכבלי מסורת, ומנסים בה בעת לגבש את זהותם האישית והלאומית. כל אלה באים לביטוי בפוליטיקה – הקמת מפלגות ותנועות פוליטיות הנאבקות להשגת יותר שוויון במדינה וחיזוק מעמדם של נשים וצעירים בתוך החברה הערבית פנימה.

ביטויים לרצון להשתלב בחברה הישראלית, בצד העמידה על הזהות האישית, נוכל למצוא אצל יוצרים ערבים צעירים בתחומי הפרוזה והאמנות לסוגיה.

דוגמאות ליצירה של צעירים ערבים ישראלים:

"ערבים רוקדים" – מאת סייד קשוע (מודן הוצאה לאור, מושב בן שמן, 2002) – ספר מעניין המתאר את עולמו של צעיר ערבי מהעיר טייבה, העובר ללמוד בפנימייה יוקרתית בירושלים.

ערוצים של זעם – סרט תיעודי (בימוי: ענת הלחמי, מוסיקה: סאבלימינל ותאמר נפאר, ישראל 2003, 72 דקות) – מפגש בין שני אומני ראפ, יהודי וערבי, והעימותים ביניהם על רקע הלאומיות.

"הדור הזקוף" – דני רבינוביץ וח'אולה אבו בקר (כתר הוצאה לאור, ירושלים 2002) – הסברים ונתונים על הדור הצעיר הערבי-ישראלי.

עלייתה וצמיחתה של התנועה האסלאמית בישראל:

צמיחת הזרם האסלאמי החלה בעיקר בשנות ה-70 וראשית שנות ה-80, לאחר קריסת ברית-המועצות שהחלישה את המפלגות הקומוניסטיות אשר שלטו בחברה הערבית הישראלית.

בנוסף לכך, מודרניזציה מואצת הביאה לשבירת נורמות מסורתיות בחברה הערבית, ונוצר "חלל ריק" ומשבר זהות, שהביא לצורך לשוב למסגרת בטוחה אותה מעניקה הדת.

התנועה האסלאמית מתבססת בעיקר על צעירים, רבים מהם בוגרי לימודים אקדמאים, אשר עוסקים בפעילויות קהילתיות רבות, מאבק נגד צריכת סמים ואלכוהול ופעילויות התנדבות, כל זאת בנוסף להטפה דתית, לימודי דת וחוגי העשרה שונים המתקיימים במסגדים ופעילות פוליטית ענפה.

לתנועה האסלאמית שני עיתונים שבועיים והיא מקיימת פעילויות ארציות בנושאים דתיים, ובנוסף לכך מממנת ומארגנת נבחרות ספורט מסוגים שונים.

יכולתה הגבוהה לגייס תרומות וליזום פרויקטים התנדבותיים בקהילה, מחזקת את כוחה בעיקר בתחומים בהם המדינה אינה נותנת תשובה לקשיים במגזר הערבי, וכך עולה ומתחזק גם כוחה הפוליטי.

כפי שכותב מוחמד ריאן (1992): "הוקמו מרפאות שסייעו בידי העניים והקלו על סבלם. אחר כך באה הפעילות הספורטיבית. תהליך הבניה הזה השאיר עקבות במציאות של חיי עמנו. הוא עשה את התחייה וההתעוררות האסלאמית לתופעה חיה שנמצאת עם האנשים בשוק, במכולת, במפעל, בבית הספר, בבית ובמסגד. התופעה הזאת נלחמה ברשע באמצעות החכמה, ובצורה נועזת, היא עזרה לתועים בתשומת לב וחסות, והפנתה עורף לקלי הדעת העקשנים והניחה אותם לנפשם, כשהיא מרגישה דאגה כלפיהם ומקווה שיחזרו למוטב.." (בתוך: פפה ואוסצקי 1992: 103).

בהשוואה לארגונים ותנועות פוליטיות אחרות במגזר הערבי, ייחודה של התנועה האסלאמית הוא בין השאר בהחלטה אסטרטגית להתמקד פחות במחאה נגד השלטון על הזנחת תחומים רבים בטיפול בציבור הערבי, ויותר בעשייה, תוך הדגשת המרכיב הדתי וההשקפה המבליטה את האסלאם כדת חברתית הממלאת פונקציות ערכיות ומוסריות.

התנועה מציבה אלטרנטיבה ברורה לתומכיה: הקמת תשתית חברתית של קהילה המספקת בעצמה את מה שהמדינה אינה מספקת, עקב העמדת המיעוט הערבי במקום נמוך בסדר העדיפויות הלאומי. התחומים הרבים בהם עוסקת התנועה כפי שצוין, מביאים גם חידושים אחדים: במכללה האסלאמית העל-תיכונית, יותר ממחצית הלומדים הן נשים. יש סיוע ללימודים גבוהים בארץ ובחו"ל, פיתוח מורשת אסלאמית ופלסטינית, רשתות כבלים פיראטיות, ועוד מגוון רב של פעולות. (פז 1999: 5).

<חזרה לתחילת החוברת>

סיכום ביניים: דעה יהודית-ישראלית, על ערבים ישראלים:

"לו הייתי ערבי" – יאיר לפיד (מתוך: "לו הייתי ערבי", מעריב 13.10.00)

לו הייתי ערבי, לא ערבי שזורק אבנים בצומת כי אני קצת מבוגר מדי בשביל זה, אלא ערבי כמוני. מתון, לא דתי, אולי אפילו עיתונאי, עם ילד בן 13, הגיל המדאיג. (...) ערבי עם חיבור לאינטרנט, שקורא בבוקר את "אל אהראם" ממסך המחשב ומחכה ללוויין כדי שיחבר אותו לטלוויזיה של נסיכויות המפרץ, ערבי לא עני שקרא גם את פאבלו נרודה וגם את נגיב מחפוז ועדיין שומר תקליטים ישנים של פריד אל אטרש (...) לו הייתי ערבי כזה, מה הייתי חושב על היהודים?

הייתי חושב שהיהודים הם שקרנים. לא באופן פרטי – שהרי אני מכיר כמה מהם היכרות חטופה, ואחד מהם, שפעם שתה אצלי בבית תה, אמר אתמול בטלוויזיה שיש לו "חברים טובים בין הערבים" ולרגע חלפה בי מחשבה תמוהה שאולי הוא מדבר עלי – אלא כקולקטיב. 52 שנה הם אומרים זה לזה שהם "מדינה יהודית ודמוקרטית" בלי שעולה בדעתם שזהו פרדוקס. או שאתה דמוקרטי או שאתה מבסס את קיומך על בסיס גזעי. שתי האפשרויות קיימות, אבל לא ביחד. אין מדינה "לבנה דמוקרטית" או "מדינה דמוקרטית שליהודים יש בה פחות זכויות". ומי כמוני יודע, בצער, שאין דבר כזה "מדינה מוסלמית דמוקרטית". והשקר הגדול הזה (...) הוא האבא של כל השקרים הקטנים. של כל קווי המים שלא חוברו, הקרקעות שלא הוחזרו, הביובים שלא תוקנו.

(...) לו הייתי ערבי, פליאה גדולה הייתה אוחזת בי בכל פעם שפוליטיקאי ישראלי היה מסביר ש"מצבם של הערבים בישראל טוב יותר מכל מדינה אחרת". קודם כל כי גם הם צריכים לדעת שזה לא ממש נכון, שישאלו את הנספח המסחרי בקטאר. חוץ מזה, אם מצב כלכלי היה הדבר החשוב ביותר אז מה עושים כאן היהודים? בקנדה לא טוב יותר? פרנסה היא דבר חשוב, אבל חופש והגדרה עצמית חשובים לא פחות. אני כבר לא מדבר על זה שהגיע הזמן שהם יבינו שההבדל בין פלסטיני לסורי גדול לא פחות מאשר ההבדל בין קיבוצניק מאשדות יעקב לבעל מכבסה יהודי במיאמי.

כל זה היה נכון לו הייתי ערבי, אבל אני לא. אני אפילו לא מאמין שישראל יכולה לטעון ביושר שהיא "מדינת כל אזרחיה". (...) אנחנו פה כי אין מקום אחר. זה אינו צדק אבסולוטי אלא צדק של יהודים. לא תמיד הוא פוטוגני אבל אני מסרב להתנצל עליו. כן, הוא נשען על כוח. על מה רציתם שהוא יישען, על אמנת ז'נבה? מצד שני, חיים בינינו יותר ממיליון אזרחים סוג ב'. אי אפשר להתעלם מהם, אי אפשר להעלים אותם ובטח אי אפשר לצפות מהם שיחשבו כמו יהודים.

<חזרה לתחילת החוברת>

ב. פעילויות הכנה:

מטרות הפעילויות: לאפשר כניסה "רכה" לתכנית, לצמצם את האיום אותו מעורר נושא הסכסוך באופן טבעי, לאפשר לבני נוער למצוא עניין אישי בנושא, וליצור "בסיסי ידע" אשר יקלו על תחילת המפגש.

ישנה חשיבות רבה להכנה לקראת מפגש עם נוער ערבי, בשני תחומים:

1. ידע: תפקידו של הידע כפול – מצד אחד הוא מאפשר הבנה טובה יותר של הצד האחר, חששותיו ותקוותיו, הוא מאפשר הבנה של הקשר בין העובדות וההיסטוריה של הציבור הערבי בארץ, לבין עמדות חברתיות ופוליטיות.

מצד אחר, בסיסי הידע מהווים תחילת התמודדות עם דעות קדומות, "עובדות" שלא נבדקו, סטריאוטיפים המבוססים בחלקם על עולם ידע לא מבוסס בחלקו.

2. הכנה נפשית וחברתית – ההכנה היא למעשה מעין "מפגש מקדים" – היכרות עם עולם של מושגים המקרבים מעט את אותו זר שאנחנו עומדים לפגוש, אפשרות לדמיין כיצד יהיה המפגש "החי", ויתרון מסוים של יצירת שפה משותפת ביתר קלות. מן הראוי לזכור שהעיסוק בכל הקשור לערביי ישראל, הוא מועט ביותר או לא קיים כלל, ברוב בתי הספר היהודיים בשכבות הגיל בהן אנו עוסקים.

כיצד להשתמש בפעילויות ההכנה:

מוצעות כאן פעילויות רבות יחסית, ומטבע הדברים לא ניתן להעביר את כולן בכיתה. יתרה מכך – בכוונתנו ליצור עניין ומוטיבציה, ולא להגיע למצב של גודש ועודף שיגרמו לרתיעה מעיסוק נוסף בנושא. לכן מוטל על המורים לברור פעילויות בהתאם לשיקוליהם – משאבי הזמן, מידת העניין והידע בכיתה, והעניין האישי של כל מורה.

פעילויות ההכנה נחלקות לשני סוגים: האחד – ידע ועובדות, השני – סטריאוטיפים ונושאים חברתיים. מומלץ להעביר לפחות פעילות אחת בתחום הרגשי-חברתי, ואם נוצר רצון לדעת יותר, כתוצאה מפעילות זו, לעסוק בבסיסי ידע בעזרת הפעילויות המוצעות כאן.

בנוסף לכך, מומלץ להביא לכיתה חומרים ויזואליים כמו "פלקטים" עם נתונים, מפת הארץ והיישובים הערבים, קטעי עיתונות רלבנטיים וכדומה, שיהיו מעין תערוכה על קירות הכיתה בפרק הזמן של ההכנה ועד למפגש עצמו.

<חזרה לתחילת החוברת>
1. פעילות פתיחה: "יהודים וערבים":

אורך הפעילות: כ-45 עד 90 דקות

מהלך הפעילות

לאחר פתיחה קצרה והסבר על הנושא, המורה מבקש מכל אחד בקבוצה להגיד משפט שכולל בתוכו בהכרח שתי מלים – "יהודי" ו-"ערבי". המורה מדגיש שאין הגבלות נוספות בחיבור המשפט ובלבד – שימוש בשתי המלים. המורה מבקש ממתנדב להתחיל וממשיך לפי הסדר, תוך התמדה שלא לאפשר תגובות או שאלות ביניים עד תום סבב המשפטים.

בתום הסבב המורה שואל האם מישהו מופתע (מזדהה עם..., הרגיז אותי....) ממשפטו של אחד התלמידים, מאפשר לתלמידים להפנות שאלות אחד לשני או להגיב למשפטים שנשמעו בסבב. המורה יבחר נושא לדיון מתוך הערות של התלמידים. במידה ויש קושי בהתפתחות הדיון להלן שתי שאלות מעניינות באמצעותן ניתן לאתגר את התלמידים:

א. למה במהלך הסבב היה קושי להתאפק מלהגיב למשפטים ולעומת זאת, בתום הסבב היה קושי לבטא את התגובה? האם לאיפוק הייתה משמעות? האם בדיעבד היה "שווה" להגיב מיד?

ב. למה התייחסות התלמידים למשפט הינה כאל דעה על אף שהמשימה לא הייתה לחבר משפט המשקף דעה? האם היו תלמידים בכיתה שחיברו משפט שאינו משקף את דעתם בנושא? האם יש משמעות לכך שהנושא הוא פוליטי? האם הבחירה קשורה ליכולת לראות דברים בזווית שונה מהרגיל?

בתום הדיון המורה ישאל את התלמידים איך הם הרגישו במהלך הסבב, איך הם הרגישו במהלך הדיון?

יש מקום לחזק את אלה המרגישים לא בנוח עם הנושא.

יש מקום לברר מהן נקודות העניין של התלמידים בתוך הנושא.

ייתכן ותגובות התלמידים יהיו כי הנושא הוא נושא פוליטי ולכן לא מעניין אותם - כדאי לבקש מהם לנסות ולחשוב על המפגש שלהם עם ערבי או על נקודה בחיים, בה הקונפליקט השפיע עליהם. בכל אופן כדאי לנסות בכל דרך אפשרית לעזור להם למצוא נקודת חיבור אישית לנושא.

<חזרה לתחילת החוברת>
2. סטריאוטיפים – (2 שיעורים)

מטרה: לייצור מודעות לתעודות הזהות הסטריאוטיפיות.

משך: שעור אחד, כ- 45 דקות.

מהלך:

1. ציור פרצוף ריק על הלוח, התייחסות למרכיבי הזהות האפשריים: שפה, גיל, מצב משפחתי, התנהגות, תכונות אופי...
2. חלוקת הכיתה לקבוצות בנות חמישה תלמידים. חלוקת כרטיסי משימה ליצירת תעודת זהות קבוצתית לבעל השם.

ערבי – ג'מיל חוסיין, חרדי – הרב יצחק עובדיה, אישה מזרחית – מזל בדיחי, אישה אשכנזית – מיכל יוגב, ישראלי "יאפי" – ברק צפריר, ישראלי שורשי-מחוספס – עוז גלבוע.

3. במליאה: הצגת תעודות הזהות ודיון: באילו מצבים אנו עושים שימוש בסטריאוטיפים: מדוע לדעתך? מהם היתרונות של הקטלוג ומהם חסרונותיו?

נספח: סטריאוטיפים (סיכום הרצאה של פרופ' דניאל בר-טל)

הגדרה: האמונות שיש לחברי קבוצה לגבי האפיונים של קבוצה אחרת.

בני האדם מארגנים את העולם המסובך באופן טבעי ומיידי על-ידי חלוקת האנשים לקבוצות: ליכודניקים, קיבוצניקים, רופאים, פתח-תקוואים, חיילים... (כך אנו מקטלגים גם את עולם החי, למשל, עופות, יונקים...). ההתייחסות לחברי הקבוצה היא כדומים מאוד. החלוקה לקבוצות היא אינסופית: דתית, גיאוגרפית, חברתית, מקצועית ועוד. אנו רוצים לחיות בעולם מסודר , כי כך ברור לנו למה לצפות. הארגון נותן הבנה, תובנה, משמעות ויכולת ניבוי לגבי התנהגות עתידית. הקטלוג לקבוצות גם מספק מידע רב. במפגש עם אדם זר אנו מקטלגים אותו לקבוצה, וכך יודעים עליו משהו, כלומר באמצעות מינימום מאמץ מקבלים הרבה מאוד מידע.

אבל, לא בהכרח המידע נכון. אין ביטחון לגבי טיבו. מה עוד, שלפעמים במכוון הסטריאוטיפים אינם קשורים למציאות, אינם נשענים על מידע מהימן. למשל, השחורים בני אדם נחותים, סוג של חיות, ולכן ניתן להפוך אותם לעבדים. כך סטריאוטיפ משמש כאמצעי להסבר התנהגות שברצונו של אדם לבצע.

<חזרה לתחילת החוברת>
"כרטיסי תעודות זהות"

קבוצה 1: כרטיס משימה תעודת זהות מלא את פרטי הזהות של הדמות על-פי שמה.	קבוצה 2: כרטיס משימה תעודת זהות מלא את פרטי הזהות של הדמות על-פי שמה.
חוסיין ג'מיל	הרב יצחק עובדיה
תאריך לידה + גיל מקום לידה מין לאום מצב משפחתי + ילדים מקום מגורים השכלה עיסוק תחביבים רמת הכנסה אחר	תאריך לידה + גיל מקום לידה מין לאום מצב משפחתי + ילדים מקום מגורים השכלה עיסוק תחביבים רמת הכנסה אחר

קבוצה 1: כרטיס משימה תעודת זהות מלא את פרטי הזהות של הדמות על-פי שמה.	קבוצה 2: כרטיס משימה תעודת זהות מלא את פרטי הזהות של הדמות על-פי שמה.
מזל בדיחי	מיכל יוגב
תאריך לידה + גיל מקום לידה מין לאום מצב משפחתי + ילדים מקום מגורים השכלה עיסוק תחביבים רמת הכנסה אחר	תאריך לידה + גיל מקום לידה מין לאום מצב משפחתי + ילדים מקום מגורים השכלה עיסוק תחביבים רמת הכנסה אחר

קבוצה 1: כרטיס משימה תעודת זהות מלא את פרטי הזהות של הדמות על-פי שמה.	קבוצה 2: כרטיס משימה תעודת זהות מלא את פרטי הזהות של הדמות על-פי שמה.
ברק צפריר	עוז גלבוע
תאריך לידה + גיל מקום לידה מין לאום מצב משפחתי + ילדים מקום מגורים השכלה עיסוק תחביבים רמת הכנסה אחר	תאריך לידה + גיל מקום לידה מין לאום מצב משפחתי + ילדים מקום מגורים השכלה עיסוק תחביבים רמת הכנסה אחר

<חזרה לתחילת החוברת>

2.2: בדיחות וסטריאוטיפים:

מטרות:

1. בחינת בדיחות, כמשקפות את היחס האתני סטריאוטיפי ומקבעות אותו.

2. העלאה למודעות של היסודות הגזעניים, המשתקפים בהומור.

3. הבהרת הניגוד בין העלבון לבין הצחוק המושתת על הפער הדק הנובע ממושא הבדיחה.

משך: שעור אחד, כ- 45 דקות.

(מעובד עפ"י שיעור מהלקט "כל הזכויות שמורות" של 'המרכז לשלום', עירית ת"א ומשרד החינוך).

מהלך השיעור:

שלב א: חלוקה לקבוצות.

חלוקת דף בדיחות זהות לכל קבוצה, אך בכל קבוצה הבדיחות עוסקות בקבוצה דתית או אתנית שונה. הקבוצות הן: ערבים, יהודים, מרוקאים, עיראקים, פולנים ורוסים.

חשוב מאוד, שהתלמידים לא יידעו כי קיבלו דף בדיחות זהות. ניתן כמובן להפחית את מספר הקבוצות על פי גודל הכיתה.

כל קבוצה תתייחס לשאלות הבאות:

א. האם לדעתך בן הקבוצה האתנית, שעליו הבדיחה, יספר אותה? אם כן, באילו נסיבות?

ב. מהי הנחת היסוד של הבדיחות?

ג. האם לדעתכם יש משהו אמיתי בבדיחות? בכולן? בחלקן? באף אחת?

שלב ב: במליאה.

כל קבוצה מציגה את תשובותיה, מבלי לספר את הבדיחות.

הצגת העובדה, שהבדיחות זהות, אך מיוחסות לקבוצות שונות.

דיון: 1. האם הבדיחות הצחיקו? העליבו? האם יש קשר בין התחושה לבין מושא הבדיחה?

2. איך ניתן לאפיין את הבדיחות? (אתניות, גזעניות, סטריאוטיפיות, מתנשאות, מעליבות וכולי).

3. האם קיים קשר בין קיומן של בדיחות על קבוצה מסוימת באוכלוסיה לבין מעמדה של הקבוצה בחברה ולדרך שאנו מתייחסים אליה?

סיכום: בדיחות משקפות את היחס האתני סטריאוטיפי ומקבעות אותו. בהומור משתקפים יסודות גזעניים.

<חזרה לתחילת החוברת>
קבוצה 1: דף בדיחות

• לקוח מגיע לספריית וידאו ומבקש מהמוכר את הסרט "הערבי הנדיב". עונה לו המוכר: "מדע בדיוני זה בקומה ג', בבקשה".
• ערבי אחד הולך עם אשתו ועשרת ילדיו לטייל. לפתע נופל אחד הילדים לשלולית. שואל הערבי את אשתו: "תגידי, נרחץ אותו או שנעשה עוד אחד?".
• "אבא", פונה בנו של ערבי אל אביו בגאווה, "היום חסכתי 5 ₪". "כיצד?" שואל האב.

– "במקום לנסוע באוטובוס, רדפתי אחריו עד הבית".

- "אידיוט", אומר הערבי, "היית רודף אחרי מונית, היית חוסך 20 ₪".

· ערבי אחד הכניס עז לביתו. "השתגעת?", אמרו לו חבריו, "מה יהיה עם הריח?" השיב הערבי: "אין ברירה, היא תצטרך להתרגל".

· ערבי נכנס לחנות למוצרי חשמל ושואל את המוכר: "סלח לי, כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" "מצטער מאוד, אבל אני לא מוכר לערבי", משיב בעל החנות.

חזר הערבי למחרת, לבוש חליפה ועניבה, ופנה למוכר: "כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" שוב ענה לו המוכר: "מצטער, אבל אני לא מוכר לערבי".

התרגז הערבי, חזר למחרת מאופר וחובש כובע קסקט, ושאל במבטא אמריקאי: "כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" ושוב נענה: "אני לא מוכר לערבי".

"תגיד לי", התפלא הערבי, "איך לעזאזל אתה יודע שאני ערבי?"

"כי רק ערבים מצביעים על מיקרוגל ואומרים שזאת טלוויזיה", השיב המוכר.

· "למה ערבי חוזר בתשובה? – כי זה יותר זול מאשר לחזור במונית.

· איך מכנים קניבלים את הערבים? – ג'אנק פוד.

<חזרה לתחילת החוברת>
קבוצה 2: דף בדיחות

• לקוח מגיע לספריית וידאו ומבקש מהמוכר את הסרט "היהודי הנדיב". עונה לו המוכר: "מדע בדיוני זה בקומה ג', בבקשה".
• חרדי אחד הולך עם אשתו ועשרת ילדיו לטייל. לפתע נופל אחד הילדים לשלולית. שואל החרדי את אשתו: "תגידי, נרחץ אותו או שנעשה עוד אחד?".
• "אבא", פונה בנו של יהודי אל אביו בגאווה, "היום חסכתי 5 ₪". "כיצד?" שואל האב.

– "במקום לנסוע באוטובוס, רדפתי אחריו עד הבית".

- "אידיוט", אומר היהודי, "היית רודף אחרי מונית, היית חוסך 20 ₪".

· מושבניק אחד הכניס עז לביתו. "השתגעת?", אמרו לו חבריו, "מה יהיה עם הריח?" השיב המושבניק: "אין ברירה, היא תצטרך להתרגל".

· חרדי נכנס לחנות למוצרי חשמל ושואל את המוכר: "סלח לי, כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" "מצטער מאוד, אבל אני לא מוכר לחרדים", משיב בעל החנות.

חזר החרדי למחרת, לבוש חליפה ועניבה, ופנה למוכר: "כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" שוב ענה לו המוכר: "מצטער, אבל אני לא מוכר לחרדים".

התרגז החרדי, חזר למחרת מאופר וחובש כובע קסקט, ושאל במבטא אמריקאי: "כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" ושוב נענה: "אני לא מוכר לחרדים".

"תגיד לי", התפלא החרדי, "איך לעזאזל אתה יודע שאני חרדי?"

"כי רק חרדים מצביעים על מיקרוגל ואומרים שזאת טלוויזיה", השיב המוכר.

· "למה יהודי חוזר בתשובה? – כי זה יותר זול מאשר לחזור במונית.

· איך מכנים קניבלים את החרדים? – ג'אנק פוד.

<חזרה לתחילת החוברת>
קבוצה 3: דף בדיחות

• לקוח מגיע לספריית וידאו ומבקש מהמוכר את הסרט "המרוקאי הנדיב". עונה לו המוכר: "מדע בדיוני זה בקומה ג', בבקשה".
• מרוקאי אחד הולך עם אשתו ועשרת ילדיו לטייל. לפתע נופל אחד הילדים לשלולית. שואל המרוקאי את אשתו: "תגידי, נרחץ אותו או שנעשה עוד אחד?".
• "אבא", פונה בנו של מרוקאי אל אביו בגאווה, "היום חסכתי 5 ₪". "כיצד?" שואל האב.

– "במקום לנסוע באוטובוס, רדפתי אחריו עד הבית".

- "אידיוט", אומר המרוקאי, "היית רודף אחרי מונית, היית חוסך 20 ₪".

· מרוקאי אחד הכניס עז לביתו. "השתגעת?", אמרו לו חבריו, "מה יהיה עם הריח?" השיב המרוקאי: "אין ברירה, היא תצטרך להתרגל".

· מרוקאי נכנס לחנות למוצרי חשמל ושואל את המוכר: "סלח לי, כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" "מצטער מאוד, אבל אני לא מוכר למרוקאי", משיב בעל החנות.

חזר המרוקאי למחרת, לבוש חליפה ועניבה, ופנה למוכר: "כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" שוב ענה לו המוכר: "מצטער, אבל אני לא מוכר למרוקאי".

התרגז המרוקאי, חזר למחרת מאופר וחובש כובע קסקט, ושאל במבטא אמריקאי: "כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" ושוב נענה: "אני לא מוכר למרוקאי".

"תגיד לי", התפלא המרוקאי, "איך לעזאזל אתה יודע שאני מרוקאי?"

"כי רק מרוקאים מצביעים על מיקרוגל ואומרים שזאת טלוויזיה", השיב המוכר.

· "למה מרוקאי חוזר בתשובה? – כי זה יותר זול מאשר לחזור במונית.

· איך מכנים קניבלים את המרוקאים? – ג'אנק פוד.

<חזרה לתחילת החוברת>
קבוצה 4: דף בדיחות

• לקוח מגיע לספריית וידאו ומבקש מהמוכר את הסרט "העיראקי הנדיב". עונה לו המוכר: "מדע בדיוני זה בקומה ג', בבקשה".
• עיראקי אחד הולך עם אשתו ועשרת ילדיו לטייל. לפתע נופל אחד הילדים לשלולית. שואל העיראקי את אשתו: "תגידי, נרחץ אותו או שנעשה עוד אחד?".
• "אבא", פונה בנו של עיראקי אל אביו בגאווה, "היום חסכתי 5 ₪". "כיצד?" שואל האב.

– "במקום לנסוע באוטובוס, רדפתי אחריו עד הבית".

- "אידיוט", אומר העיראקי, "היית רודף אחרי מונית, היית חוסך 20 ₪".

· עיראקי אחד הכניס עז לביתו. "השתגעת?", אמרו לו חבריו, "מה יהיה עם הריח?" השיב העיראקי: "אין ברירה, היא תצטרך להתרגל".

· עיראקי נכנס לחנות למוצרי חשמל ושואל את המוכר: "סלח לי, כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" "מצטער מאוד, אבל אני לא מוכר לעיראקי", משיב בעל החנות.

חזר העיראקי למחרת, לבוש חליפה ועניבה, ופנה למוכר: "כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" שוב ענה לו המוכר: "מצטער, אבל אני לא מוכר לעיראקי".

התרגז העיראקי, חזר למחרת מאופר וחובש כובע קסקט, ושאל במבטא אמריקאי: "כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" ושוב נענה: "אני לא מוכר לעיראקי".

"תגיד לי", התפלא העיראקי, "איך לעזאזל אתה יודע שאני עיראקי?"

"כי רק עיראקים מצביעים על מיקרוגל ואומרים שזאת טלוויזיה", השיב המוכר.

· "למה עיראקי חוזר בתשובה? – כי זה יותר זול מאשר לחזור במונית.

· איך מכנים קניבלים את העיראקים? – ג'אנק פוד.

<חזרה לתחילת החוברת>
קבוצה 5: דף בדיחות

• לקוח מגיע לספריית וידאו ומבקש מהמוכר את הסרט "הפולני הנדיב". עונה לו המוכר: "מדע בדיוני זה בקומה ג', בבקשה".
• פולני אחד הולך עם אשתו ועשרת ילדיו לטייל. לפתע נופל אחד הילדים לשלולית. שואל הפולני את אשתו: "תגידי, נרחץ אותו או שנעשה עוד אחד?".
• "אבא", פונה בנו של פולני אל אביו בגאווה, "היום חסכתי 5 ₪". "כיצד?" שואל האב.

– "במקום לנסוע באוטובוס, רדפתי אחריו עד הבית".

- "אידיוט", אומר הפולני, "היית רודף אחרי מונית, היית חוסך 20 ₪".

· פולני אחד הכניס עז לביתו. "השתגעת?", אמרו לו חבריו, "מה יהיה עם הריח?" השיב הפולני: "אין ברירה, היא תצטרך להתרגל".

· פולני נכנס לחנות למוצרי חשמל ושואל את המוכר: "סלח לי, כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" "מצטער מאוד, אבל אני לא מוכר לפולני", משיב בעל החנות.

חזר הפולני למחרת, לבוש חליפה ועניבה, ופנה למוכר: "כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" שוב ענה לו המוכר: "מצטער, אבל אני לא מוכר לפולני".

התרגז הפולני, חזר למחרת מאופר וחובש כובע קסקט, ושאל במבטא אמריקאי: "כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" ושוב נענה: "אני לא מוכר לפולני".

"תגיד לי", התפלא הפולני, "איך לעזאזל אתה יודע שאני פולני?"

"כי רק פולנים מצביעים על מיקרוגל ואומרים שזאת טלוויזיה", השיב המוכר.

· "למה פולני חוזר בתשובה? – כי זה יותר זול מאשר לחזור במונית.

· איך מכנים קניבלים את הפולנים? – ג'אנק פוד.

<חזרה לתחילת החוברת>
קבוצה 6: דף בדיחות

• לקוח מגיע לספריית וידאו ומבקש מהמוכר את הסרט "הרוסי הנדיב". עונה לו המוכר: "מדע בדיוני זה בקומה ג', בבקשה".
• רוסי אחד הולך עם אשתו ועשרת ילדיו לטייל. לפתע נופל אחד הילדים לשלולית. שואל הרוסי את אשתו: "תגידי, נרחץ אותו או שנעשה עוד אחד?".
• "אבא", פונה בנו של רוסי אל אביו בגאווה, "היום חסכתי 5 ₪". "כיצד?" שואל האב.

– "במקום לנסוע באוטובוס, רדפתי אחריו עד הבית".

- "אידיוט", אומר הרוסי, "היית רודף אחרי מונית, היית חוסך 20 ₪".

· רוסי אחד הכניס עז לביתו. "השתגעת?", אמרו לו חבריו, "מה יהיה עם הריח?" השיב הרוסי: "אין ברירה, היא תצטרך להתרגל".

· רוסי נכנס לחנות למוצרי חשמל ושואל את המוכר: "סלח לי, כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" "מצטער מאוד, אבל אני לא מוכר לרוסי", משיב בעל החנות.

חזר הרוסי למחרת, לבוש חליפה ועניבה, ופנה למוכר: "כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" שוב ענה לו המוכר: "מצטער, אבל אני לא מוכר לרוסי".

התרגז הרוסי, חזר למחרת מאופר וחובש כובע קסקט, ושאל במבטא אמריקאי: "כמה עולה הטלוויזיה הזאת?" ושוב נענה: "אני לא מוכר לרוסי".

"תגיד לי", התפלא הרוסי, "איך לעזאזל אתה יודע שאני רוסי?"

"כי רק רוסים מצביעים על מיקרוגל ואומרים שזאת טלוויזיה", השיב המוכר.

· "למה רוסי חוזר בתשובה? – כי זה יותר זול מאשר לחזור במונית.

· איך מכנים קניבלים את הרוסים? – ג'אנק פוד.

<חזרה לתחילת החוברת>
3. "אז מה יהיה הסוף?"

פעילות שמטרתה לפתוח דיון על מקורן של דעות קדומות והקשר בין עמדותינו האישיות לבין השפעת הסביבה – חברים ומשפחה.

פעילות זו מומלצת לכיתות בהן רמת הדיון אינה גבוהה. חשוב להקפיד על מתן זמן בו כל אחד כותב לעצמו וממלא את הדף, כך מתבצעת כניסה שקטה יותר לנושא.

שלבים:

א. חלוקת קטע הטקסט "אז מה יהיה הסוף?" לכל אחד. ישנם שני קטעים, חצי מהכיתה מקבלים את האחד, והחצי השני את האחר. קריאה בשקט וכתיבת תשובות באופן אישי.

ב. התכנסות בקבוצות של 4-6 תלמידים. (אפשר לסמן בצבע כל גרסה של הטקסט, וכך להקפיד שבכל קבוצה יישבו "כחולים" ו"אדומים". כל אחד מספר מה כתב ומסביר מדוע.

ג. דיון: כאשר ישנן דעות קדומות או סטיגמות, הן נשענות על מידע בחלקן, ורגש בחלקן. האם ניתן לזהות את המידע והרגש בתשובות שלכם? האם וכיצד ניתן להפריד?

ד. אפשרות – נסו להגיע להצעה מוסכמת על כולם לגבי סוף הסיפור.

"אז מה יהיה הסוף?" (א)

חאולה אבו בכר היא נערה בת 18 מהעיר רמלה, עומדת לסיים תיכון ומתכננת ללמוד חינוך באוניברסיטת חיפה.

לפני כמה חודשים פגשה חאולה את רמי – צעיר יהודי ישראלי מתל-אביב שהגיע במקרה לרמלה. הם דיברו ואחר כך נפגשו שוב, וחאולה הרגישה שמתפתחת אהבה גדולה ביניהם, ואולי אפילו העניין יגיע לחתונה.

כאשר החליטה לספר למשפחתה על רמי ועל כוונתם להמשיך להיפגש, התעורר ויכוח קשה בבית:

• אביה של חאולה, פעיל ב"תנועה האיסלאמית", טען כי כל היהודים הם_________

___________________________________________________________

• אימא של חאולה עבדה שנים בירושלים ב___________________________

והיא חושבת שהיהודים_________________________________________

• אחיה הקטן, בן 12, לומד בביה"ס הערבי בעיר, ועובד קצת בדוכן ירקות בשוק. לדעתו, היהודים________________________

__________________________________________________________

הציעו סוף לסיפור:

_______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

"אז מה יהיה הסוף?" (ב)

גלי היא נערה בת 18 מהעיר שדרות, עומדת לסיים תיכון ומתכננת ללמוד חינוך באוניברסיטה העברית בירושלים.

לפני כמה חודשים פגשה גלי את אחמד – צעיר פלסטיני מרמלה שהגיע במקרה לשדרות. הם דיברו ואחר כך נפגשו שוב, וגלי הרגישה שמתפתחת אהבה גדולה ביניהם, ואולי אפילו העניין יגיע לחתונה.

כאשר החליטה לספר למשפחתה על אחמד ועל כוונתם להמשיך להיפגש, התעורר ויכוח קשה בבית:

• אביה של גלי שירת ב"משמר הגבול" ונפצע בזמן שירות בשטחים, טען כי כל הערבים הם____________________________________________
• אימא של גלי עבדה שנים בירושלים ב___________________________

והיא חושבת שהערבים_________________________________________

• אחיה הקטן, בן 12, למד בבית הספר על מלחמת העצמאות, והוא בבית כי בית הספר שלו סגור כבר חודשיים, לאחר שטילי "קסאם" הרסו את התקרה. לדעתו, הערבים__________________________________________________

__________________________________________________________

הציעו סוף לסיפור:

______________________________________________________________________________________________________________________________________________________________

<חזרה לתחילת החוברת>

פעילויות ל"בסיסי ידע":

הפעילויות המוצעות כאן, מטרתן להביא ידע בסיסי בדרך מעניינית, ליצור סקרנות. מומלץ לעבור היטב על הפרטים בכל פעילות ולבדוק את ההתאמה לרמת הכיתה, ובמידת הצורך לבחור חלק מהנתונים ולוותר על אחרים, כדי לא לעייף את התלמידים ולשמור על רמת העניין.

לאחר סיום פעילות מסוג זה, מוצע לתלות חלק מהנתונים שנאספו בצורה יפה ומסודרת בכיתה, ואף להיעזר בתלמידים מוכשרים בתחום הגרפיקה לשם כך, באופן ש"יחבר" תלמידים אחדים לנושא.

1.4 .טריוויה:

מטרות הפעילות: להכיר בדרך הלא-פורמאלית מושגי יסוד ב"שסע הלאומי", להיחשף לעובדות היסטוריות ביחסי יהודים-ערבים, לאפשר "טעימה" מה"סטטיסטיקה של הקונפליקט".

אורך הפעילות: כ-90 דקות (2 שיעורים)

חומר עזר לפעילות: כרטיסיות טריוויה (מצורף)

מהלך הפעילות

המורה מבקש מהתלמידים להתחלק ל-4 קבוצות שוות. המורה מסביר כי הוא יקריא בכל סבב שאלה עם 4 תשובות אפשריות. לאחר ההקראה הוא יאפשר דיון בקבוצות במהלך 2 דקות על פי שעונו. בתום הדיון על כל קבוצה לכתוב את התשובה הנכונה על פתק ולמסור למורה. המורה מקריא את התשובות שמסרו לו ולאחר מכן תשובה נכונה. במידת הצורך המורה יכול להרחיב הסבר על כל שאלה. תשובה נכונה מזכה את הקבוצה בנקודה. המורה עורך ניקוד על הלוח, כך שהתלמידים יכולים לעקוב אחר התוצאות. ניתן לשלב שאלות קצרות של "נכון-לא נכון" (מצורף) כדי לשמור על קצב המשחק.

בתום המשחק חשוב להשאיר זמן לדיון קצר:

האם היו דברים חדשים שלמדנו?

האם היו דברים שהפתיעו?

האם היו תשובות שעוררו בי חוסר אמון?

כרטיסיות טריוויה.

1. "בחמישה עשר לחודש מאי, תאריך בו הסתיים רשמית שלטון המנדט הבריטי..." (השלימו את המשפט)

א. התושבים הערביים פתחו במרד המוני

ב. פלשו צבאות מדינות ערב לישראל והחלה מלחמה בין ארצות ערב הנעזרות בכוחות ערביים בלתי סדירים מקרב תושבי הארץ לבין הישוב היהודי בארץ ישראל.

ג. פלש צבא הגנה לישראל למדינות ערב והחלה מלחמה בין ארצות ערב הנעזרות בכוחות ערביים בלתי סדירים מקרב תושבי הארץ לבין הישוב היהודי בארץ ישראל.

ד. כוחות הביטחון האנגלים החלו במלחמה עם ארצות ערב הנעזרות בכוחות ערביים בלתי סדירים מקרב תושבי הארץ

2. "המלחמה הסתיימה בראשית שנת אלף תשע מאות ארבעים ותשע..."

א. בשיחות שביתת הנשק בין ישראל לבין מדינות ערב שרובן התקיימו באי רודוס.

ב. בהסכמי שלום שנחתמו עם כל מדינות הערב

ג. בהסכם שכלל את "זכות השיבה" של כל הערבים תושבי הארץ

ד. בשיחות שביתת הנשק באי רודוס תוך התחייבות לכונן "מדינת כל אזרחיה" בארץ ישראל.

3. "במהלך המלחמה בה נחלו ניצחון ברור כוחות צבא ההגנה לישראל, נמלטו או גורשו, מהשטח שהוגדר כמדינת ישראל.."

א. מאות תושבים ערביים

ב. כ-מיליון תושבים ערביים

ג. עשרות אלפי תושבים ערביים

ד. יותר מחצי מיליון תושבים ערביים

4. הפליטים הפלסטינים התמקמו ב-

א. שטחים המכונים "הגדה המערבית" ו"רצועת עזה",

ב. בירדן, סוריה, לבנון, ובמידה פחותה גם במצרים,

ג. בעיראק ובמדינות חצי האי ערב.

ד. כל התשובות נכונות

5. בשטחה של מדינת ישראל שזה עתה קמה נשארו

א. פחות מ – 150,000 ערבים

ב. כ-מיליון ערבים

ג. תושבים ערביים בודדים

ד. רק תושבי כפרים ערביים אחדים.

6. בעקבות מלחמת ששת הימים שפרצה ב - 1967 ברחו או גורשו מבתיהם והצטרפו אל אחיהם שהפכו לפליטים במלחמת 1948

א. מאות אלפי ערבים נוספים

ב. עשרות אלפי ערבים.

ג. כל התושבים ערביים שנותרו בארץ

ד. כל התושבים הערביים המתנגדים למדינת ישראל.

7. הגבולות הנוכחיים של מדינת ישראל, הינם תוצאה של:

א. תוכניות בינלאומיות

ב. מהלכי מלחמה

ג. והסכמים מדיניים

ד. כל התשובות נכונות

8. במלחמת ששת הימים השיגה ישראל שטח אשר גודלו (כולל סיני, הגולן ועזה)

א. כ 300% מהיקף א"י המנדטורית .

ב. כ-47% מהיקף א"י המנדטורית

ג. כ-77% מהיקף א"י המנדטורית.

ד. 100% משטח א"י המנדטורית

9. לישראל גבול מדיני מוכר שהינו תוצאה של הסכם שלום עם:

א. סוריה ולבנון

ב. ירדן ומצרים

ג. סוריה ומצרים

ד. ירדן ומדינה פלסטינית

10. המצב הדמוגראפי בא"י ערב תכנית החלוקה של האו"ם (1947)

א. 600 אלף יהודים, 1200000 – ערבים

ב. כ-מיליון יהודים וכ-מיליון ערבים

ג. כ-2 מיליון ערבים וכ-מיליון יהודים

ד. 500 אלף יהודים ו-500 אלף ערבים

11. "האמנה הלאומית הפלסטינית" קובעת כי פלסטיני הוא כל מי ש:

א. היה תושב פלסטין עד 1948 בין אם נשאר בה ובין אם גורש ממנה, וכל מי שנולד לאב ערבי פלסטיני לאחר מכן, בתוך פלסטין או מחוצה לה.

ב. מתנגד לקיומה של מדינת ישראל

ג. יש לו תעודת זהות ישראלית

ד. היה תושב פלסטין עד 1948, גורש והפך לפליט בתום המלחמה

12. הערבים שנשארו בארץ בתום מלחמת העצמאות

א. קיבלו תעודת תושב

ב. קיבלו היתר עבודה

ג. קיבלו תעודת זהות

ד. קיבלו ויזה תייר

13. עם הקמת המדינה, החליטה ממשלת ישראל על הקמת מנגנון של ממשל צבאי על האוכלוסייה הערבית, הכולל הגבלה בחופש הדיבור, חופש התנועה וחירויות נוספות מתוך חשש לפגיעה בביטחון המדינה. הממשל הצבאי נשאר בתוקף עד:

א. 1949

ב. 1966

ג. 1996

ד. לא בוטל

14. החלוקה הדתית של הערבים החיים במדינת ישראל היא:

א. מוסלמים

ב. חצי מוסלמים-חצי נוצרים

ג. בעלי דת פלסטינית

ד. מוסלמים, נוצרים, דרוזים – לפי סדר יורד

15. ערבים בעלי תעודת זהות כתומה הם:

א. ערבי ישראל

ב. פליטים פלסטינים בעלי אזרחות ירדנית

ג. חיים באזורי יהודה שומרון ועזה ללא כל מעמד אזרחי ונתונים

לשלטון צבאי ישראלי.

ד. אזרחים זרים בעלי היתר תושב.

שאלות "נכון" – "לא נכון" – 60 שניות להתייעצות

1. לא הייתה אף תוכנית ערבית לפתרון מקיף של הסכסוך, כולל הכרה בקיומה של מדינת ישראל.

תשובה: לא נכון - תוכנית פהד, 7 אוגוסט 1981

תכנית להסדר מדיני במזרח התיכון, שהוצעה ע”י מי שהיה נסיך הכתר הסעודי, שקראה בין היתר לנסיגה מלאה של ישראל מכל השטחים שכבשה ב-1967, הקמת מדינה פלסטינית בשטחים שיפונו ע”י ישראל שבירתה ירושלים והכרה בזכותן של כל מדינות האזור לחיות בשלום. ישראל דחתה את התכנית מאחר והטילה ספק בכנות נכונותם של הסעודים להכיר במדינת ישראל.

2. קיים הסכם הכרה הדדית בין ישראל לאש"ף

תשובה: נכון - הסכם הצהרת העקרונות ישראל – אש"ף (אוסלו א'), 13 ספטמבר 1993

ההסכם כלל הכרה הדדית בין ישראל ואש”ף (הארגון לשחרור פלסטין) ועסק בהסדרי ביניים לקראת הקמת ממשל עצמי לפלסטינים בעזה ויריחו. השם "אוסלו" מקורו בעובדה כי ההסכם עובד בחשאי (לפני הצגתו הפומבית), ע"י צוותים ישראלים ופלסטינים, במשך חודשים ארוכים, באוסלו – בירת נורווגיה.

בבסיס ההסכם עמדה התובנה כי שני העמים אינם "בשלים" לוויתורים הכרוכים בהסכם הקבע. הנחת ההסכם הייתה כי הסדרי ביניים ופסק זמן באלימות, במשך חמש שנים – יכשירו את הלבבות להסכם הקבע.

3. קיימת החלטת האו"ם בעניין זכות הפליטים (הפלסטינים) החפצים בכך לחזור לבתיהם ולחיות בשלום עם שכניהם (הישראלים).

תשובה: נכון - החלטת האו"ם 194, 11 דצמבר 1948

4. "מפת הדרכים" הינה הצעה להסכם מדיני בין ישראל לסוריה ולבנון

תשובה: לא נכון, מתווה לחידוש התהליך המדיני בין ישראל לפלסטינאים הקובע כמטרה הסופית הקמתה של מדינה פלסטינית לצדה של ישראל, שתושג לאחר שיושם קץ לאלימות ולטרור הפלסטיני נגד ישראל תוך שיתוף פעולה ישראלי בתהליך הקמת המדינה הפלסטינית. הוצא לראשונה ב-20 בדצמבר 2002 ופורסם ב-30 באפריל 2003 . המסמך מתאר שלבי ביצוע ברורים, הן מבחינת תאריכי יעד והן מבחינת ההישגים בכל שלב ושלב. כל התהליך אמור להתבצע תחת חסות הרביעייה (הקוורטט) - ארה”ב, רוסיה, האיחוד האירופי והאו”ם.

<חזרה לתחילת החוברת>
2.4 – "נא להכיר":

מטרות הפעילות: היכרות עם מאפייני האוכלוסייה הערבית, התרבות הערבית, המציאות המורכבת ומצב האפליה

אורך הפעילות: כ-90 דקות (2 שיעורים)

חומר עזר: שאלונים, דף תשובות

מהלך הפעילות:

1. שלב אישי. המורה מחלק לילדים שאלונים ומבקשם למלא את השאלונים כמיטב ידיעתם – גם אם יאלצו לנחש.
2. שלב קבוצתי. לאחר כ-15 עד 20 דקות, המורה מבקש מהתלמידים לשבת בקבוצות של 6-7 חברים בכל קבוצה. המורה מחלק שאלון נוסף לכל קבוצה ומבקש למלא אותו באופן קבוצתי.
3. שלב המליאה. כאשר כל הקבוצות מוכנות, המורה מבקש מכל קבוצה בסבב להקריא שאלה אחת ותשובה אחת. המורה נותן תשובה נכונה ומבקש מהתלמידים לבחון האם מישהו ענה נכון בשאלון האישי, אך נכנע ללחץ קבוצתי. המורה מסמן על הלוח מספר תשובות נכונות בכל קבוצה. (דף תשובות)

שאלות לדיון:

האם חשבתם שאתם מכירים את האוכלוסייה הערבית?

האם הופתעתם מתשובות מסוימות? מה הפתיע במיוחד?

האם פריטי מידע שגיליתם משפיעים בדרך כלשהי על עמדתכם כלפי האוכלוסייה הערבית? על היחס שלכם?

האם אלו דברי שחשוב לדעת, יש להם משמעות עבורכם?

האם לדעתכם, ההורים שלכם, השכנים שלכם מכירים את העובדות הללו?

<חזרה לתחילת החוברת>
שאלון

1. ערביי ישראל או הערבים אזרחי ישראל הוא כינוי מקובל בעברית לקהילה גדולה של אזרחים ישראלים דוברי ערבית שאינם יהודים.

ערביי ישראל מונים כיום __________, ושיעורם מכלל אזרחי מדינת ישראל עומד על %_________ (לא כולל תושבי מזרח ירושלים, שאינם אזרחים ישראלים.

במדינות ערב, וכן בקרב ערביי ישראל עצמם, מקובל לכנות קהילה זו בשמות "ערביי 48" (عرب 48), כיוון ש________________ או "ערביי הפְּנים" (عرب الداخل), כיוון ש___________________________________. יש המעדיפים את הכינוי "____________________________" (فلسطينيو 48) כדי להדגיש את זיקתה של הקהילה הזו לפלסטינים, שיושבים ברובם בגדה המערבית וברצועת עזה.

2. בבתי הספר הערביים של מדינת ישראל נלמדת השפה העברית החל מכיתה_________

3. מקרב ערביי ישראל יצאו סופרים ושחקנים שהתפרסמו בקרב כל אוכלוסיית המדינה. שניים מהם אף זכו בפרס ישראל:

• הסופר והעיתונאי ______________________, יליד חיפה, שכתב בערבית ובעברית על חוויותיו כערבי בחיפה לפני הקמת המדינה ואחריה. ספרו המפורסם ביותר, שנכתב בערבית ותורגם לעברית, נקרא "האופסימיסט" (المتشائل).
• השחקן _____________________________, יליד כפר יאסיף (كفر ياسيف) בגליל העליון. הוא שיחק בעברית ובערבית בתיאטראות ישראליים, בטלוויזיה הישראלית ובסרטי קולנוע.

4. שלושה עיתונים גדולים המיועדים לערביי ישראל יוצאים לאור: ________________________ - שבועון היוצא לאור בנצרת, ________________________ - יוצא לאור פעמיים בשבוע בנצרת, ___________________________________ שיוצא בטייבה במשולש.

<חזרה לתחילת החוברת>
5. כמה אנשי רוח, אמנים ופוליטיקאים ערבים, התפרסמו בארץ. במה עוסק כל אחד מהם?

· דלאל אבו אמנה (دلال أبو آمنة)- ____________________

· זוהיר בהלול (زهير بهلول) - ____________________________

· אחמד טיבי ___________________________-

· מחמד בכרי (محمد بكري) - ____________________________

· סייד קשוע (سيد قشوع) - __________________________________

· סמיר שוכרי (سمير شكري) - __________________________________

· עזמי בשארה ___________________________________________

6. מועדון הכדורגל הערבי הראשון לעלות לליגת העל ___________________. המועדון ירד ליגה כעבור עונה. מאוחר יותר שיחקו בליגת העל גם ______________________________, שגם הייתה הקבוצה הערבית הראשונה שזכתה ב_________________________________ (עונת 2003/2004) והחזיקה 3 עונות עד שירדה ליגה בעונת 2005/06.

כדורגלנים ערבים מפורסמים שיחקו בעיקר בקבוצות:___________________________בחיפה שיחקו השחקנים_____________________________(מלך השערים של המועדון) _________________ שכיום משחק בהפועל תל אביב. שחקנים ערבים נוספים ששיחקו בהפועל תל אביב הם ________________________ (הכדורגלן הערבי הראשון ששיחק במדי נבחרת ישראל) ו__________________________. כדורגלנים בכירים נוספים הם ________________________(הקפטן של בני סכנין) ו__________________________(מכבי פתח תקווה).

בחודש פברואר 2005 ערכה נבחרת ישראל שני משחקים ביתיים חשובים נגד נבחרת אירלנד בכדורגל ונבחרת צרפת בכדורגל. במשחק הראשון, ________________________ כבש שער שוויון בבעיטה מרחוק בדקה ה 90 ונהפך ליקיר האוהדים ואילו במשחק השני כבש את שער השוויון ________________________. לצד השמחה והפרגון הגדול לצמד, ותקווה ששערי השוויון יגבירו את הדו-קיום, עדיין שררה מתיחות בעקבות פרשת המשחק באצטדיון _____________ מול קרואטיה, שם הקהל שרק בוז לסואן כל פעם כשנגע בכדור. שחקני ועסקני ההתאחדות לכדורגל גינו את שריקות הבוז.

7. ערים גדולות נוספות שבהן כמעט כל האוכלוסייה היא ערבית-ישראלית הן: _________________________________________________________________

8. בכנסת ה-17 מיוצגות שתי מפלגות ערביות: ___________________________________________________________________ כמו כן מיוצגת סיעה משותפת יהודית-ערבית, שרוב חבריה ערבים: ____________________

9. בנוסף לייצוג בכנסת, קיימות תנועות נוספות הנחשבות למייצגות של הציבור הערבי. ביניהן:

· _____________________________________ - נחשב לארגון המרכזי של ערביי ישראל, אם כי אין לו מעמד רשמי, והוא אינו מוכר על-ידי מוסדות המדינה. זהו פורום הכולל את ראשי הרשויות המקומיות הערביות, את חברי הכנסת הערביים ונציגים של ארגונים חוץ-פרלמנטרים, שדן בענייני השעה ומתאם עמדות בין ראשי הציבור הערבי. פעמים רבות הוא בפועל כמתווך בין הציבור הערבי לממשלה. בנוסף, מרבה הארגון להוציא הודעות לתקשורת בענייני השעה.

· __________________________________-- או בשמו המלא "המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל" הינו ארגון זכויות אדם לא ממשלתי ובלתי מפלגתי הרשום כדין בישראל, הנאבק באמצעים משפטים לשיפור זכויות האדם, בעיקר של הציבור הערבי.

· התנועה __________________________________- פועלת לחיזוק התודעה האסלאמית של ערביי ישראל.

10. ממוצע ארצי של זכאים לבחינות בגרות ב-2004 הוא 47.8%

בקרב היהודים: %_________

בקרב הערבים: % ________

בקרב הבדואים: % ________

בקרב הדרוזים: % ________

11. השמות הנפוצים ביותר שהוענקו לילידי ישראל ב-2004:

בקרב בנים יהודיים: _________

בקרב בנות יהודיות: ___________

בקרב בנים מוסלמים: ___________

בקרב בנות מוסלמיות: __________

בקרב בנים נוצרים: ___________

שאלון – דף תשובות

1. ערביי ישראל או הערבים אזרחי ישראל הוא כינוי מקובל בעברית לקהילה גדולה של אזרחים ישראלים דוברי ערבית שאינם יהודים^[1].

ערביי ישראל מונים כיום כמיליון שלוש מאות אלף נפש, ושיעורם מכלל אזרחי מדינת ישראל עומד על 19% בערך (לא כולל תושבי מזרח ירושלים, שאינם אזרחים ישראלים .

במדינות ערב, וכן בקרב ערביי ישראל עצמם, מקובל לכנות קהילה זו בשמות "ערביי 48" (عرب 48), כיוון שמעמדם נוצר ב-1948 (בעקבות מלחמת העצמאות), או "ערביי הפְּנים" (عرب الداخل), כיוון שנותרו ב"פְנים פלסטין" (כלומר בשטח שעליו הוקמה מדינת ישראל). יש המעדיפים את הכינוי "הפלסטינים של 48" (فلسطينيو 48) כדי להדגיש את זיקתה של הקהילה הזו לפלסטינים, שיושבים ברובם בגדה המערבית וברצועת עזה.

2. בבתי הספר הערביים של מדינת ישראל נלמדת השפה העברית החל בכיתה ג'

1. מקרב ערביי ישראל יצאו סופרים ושחקנים שהתפרסמו בקרב כל אוכלוסיית המדינה. שניים מהם אף זכו בפרס ישראל:

· הסופר והעיתונאי אמיל חביבי (إميل حبيبي), יליד חיפה, שכתב בערבית ובעברית על חוויותיו כערבי בחיפה לפני הקמת המדינה ואחריה. ספרו המפורסם ביותר, שנכתב בערבית ותורגם לעברית, נקרא "האופסימיסט" (المتشائل).

· השחקן מכרם ח'ורי (مكرم خوري), יליד כפר יאסיף (كفر ياسيف) בגליל העליון. מכרם ח'ורי שיחק בעברית ובערבית בתיאטראות ישראליים, בטלוויזיה הישראלית ובסרטי קולנוע.

4. שלושה עיתונים גדולים המיועדים לערביי ישראל יוצאים לאור: "כל אל-ערב" (كل العرب) - שבועון היוצא לאור בנצרת, "א-ס'נארה" (الصنارة) - יוצא לאור פעמיים בשבוע בנצרת, ו"פנורמה" (بانوراما) שיוצא בטייבה במשולש.

5. מפורסמים מקרב ערביי ישראל הם למשל:

· דלאל אבו אמנה (دلال أبو آمنة)- זמרת

· זוהיר בהלול (زهير بهلول) - עיתונאי ושדרן ברדיו ובטלוויזיה בעברית ובערבית

· מחמד בכרי (محمد بكري) - שחקן ובמאי

· סייד קשוע (سيد قشوع) - עיתונאי ופובליציסט

· סמיר שוכרי (سمير شكري) - זמר וכנר

· אחמד טיבי – חבר כנסת

· עזמי בשארה – חבר כנסת

6. המועדון הערבי הראשון לעלות לליגת העל היה הפועל טייבה. המועדון ירד ליגה כעבור עונה. מאוחר יותר שיחקו בליגת העל גם מכבי אחי נצרת ואיחוד בני סכנין, שגם הייתה הקבוצה הערבית הראשונה שזכתה בגביע המדינה בכדורגל (עונת 2003/2004) והחזיקה 3 עונות עד שירדה ליגה בעונת 2005/06.

כדורגלנים ערבים מפורסמים שיחקו בעיקר במכבי חיפה ובהפועל תל אביב. בחיפה שיחקו זאהי ארמלי (מלך השערים של המועדון) ואליד באדיר שכיום משחק בהפועל תל אביב , שחקנים ערבים נוספים ששיחקו בהפועל תל אביב הם ריפעת טורק (הכדורגלן הערבי הראשון ששיחק במדי נבחרת ישראל) וסלים טועמה. כדורגלנים בכירים נוספים הם עבאס סואן (הקפטן של בני סכנין) ואיסמאיל עמאר (מכבי פתח תקווה).

בחודש פברואר 2005 ערכה נבחרת ישראל שני משחקים ביתיים חשובים נגד נבחרת אירלנד בכדורגל ונבחרת צרפת בכדורגל. במשחק הראשון, עבאס סואן כבש שער שוויון בבעיטה מרחוק בדקה ה 90 ונהפך ליקיר האוהדים ואילו במשחק השני כבש את שער השוויון ואליד באדיר. לצד השמחה והפרגון הגדול לצמד, ותקווה ששערי השוויון יגבירו את הדו-קיום, עדיין שררה מתיחות בעקבות פרשת המשחק באצטדיון טדי מול קרואטיה, שם הקהל שרק בוז לסואן כל פעם כשנגע בכדור. שחקני ועסקני ההתאחדות לכדורגל גינו את שריקות הבוז.

7. ערים גדולות נוספות שבהן כמעט כל האוכלוסייה היא ערבית-ישראלית הן: אום אל פחם (أمّ الفحم), טייבה (الطيبة) ושפרעם (شفاعمرو).

8. בכנסת ה-17 מיוצגות שתי מפלגות ערביות: "הברית הלאומית הדמוקרטית" (בל"ד) ורע"מ-תע"ל (איחוד של "הרשימה הערבית המאוחדת" והתנועה הערבית להתחדשות). כמו כן מיוצגת סיעה משותפת יהודית-ערבית, שרוב חבריה ערבים: חד"ש ("החזית הדמוקרטית לשוויון"). בסך הכול יש בכנסת ה-17 אחד עשר חברי כנסת ערבים וחבר כנסת דרוזי אחד. מהם 9 מייצגים את המפלגות שהוזכרו לעיל, שניים מייצגים את מפלגת העבודה ואחד את הליכוד.

9. בנוסף לייצוג בכנסת, קיימות תנועות נוספות הנחשבות למייצגות של הציבור הערבי. ביניהן:

· ועדת המעקב העליונה של הציבור הערבי בישראל - נחשב לארגון המרכזי של ערביי ישראל, אם כי אין לו מעמד רשמי, והוא אינו מוכר על-ידי מוסדות המדינה. זהו פורום הכולל את ראשי הרשויות המקומיות הערביות, את חברי הכנסת הערביים ונציגים של ארגונים חוץ-פרלמנטרים, שדן בענייני השעה ומתאם עמדות בין ראשי הציבור הערבי. פעמים רבות הוא בפועל כמתווך בין הציבור הערבי לממשלה. בנוסף, מרבה הארגון להוציא הודעות לתקשורת בענייני השעה.

· ארגון עדאלה או בשמו המלא "המרכז המשפטי לזכויות המיעוט הערבי בישראל" הינו ארגון זכויות אדם לא ממשלתי ובלתי מפלגתי הרשום כדין בישראל, הנאבק באמצעים משפטים לשיפור זכויות האדם, בעיקר של הציבור הערבי.

· התנועה האסלאמית - פועלת לחיזוק התודעה האסלאמית של ערביי ישראל. בסוף שנות התשעים התפצלה לפלג צפוני (המתנגד להשתתפות בבחירות) ולפלג דרומי (המיוצג בכנסת במסגרת רע"ם).

10. ממוצע ארצי של זכאים לבחינות בגרות ב-2004 הוא 47.8%

בקרב יהודים 52.3%

בקרב ערבים 38.8%

בקרב בדואים 23.8%

בקרב דרוזים 38.8%

11. השמות הנפוצים ביותר שהוענקו לילידי ישראל ב-2004:

בקרב בנים יהודיים: אורי

בקרב בנות יהודיות: נועה

בקרב בנים מוסלמים: מוחמד

בקרב בנות מוסלמיות: עדן

בקרב בנים נוצרים: אליאס

בקרב בנות נוצריות: מוריה

בקרב בנים דרוזים: אדם

בקרב בנות דרוזיות: עדן

<חזרה לתחילת החוברת>

ערבים ישראלים בראי התקשורת- פעילות עם כותרות עיתונים.

מטרות הפעילות: לדעת ולהכיר מעט על מצבם של ערבי ישראל היום כפי שהוא משתקף באמצעי התקשורת הכתובה.

אורך הפעילות: כ-90 דקות (שני שיעורים)

חומר עזר: עיתונים שונים, ז'ורנלים ישנים, בריסטולים, דבק, טושים

מהלך הפעילות:

המורה מבקש מהתלמידים להיזכר בכותרות באמצעי התקשרות הקשורות לערבי ישראל. המורה ישאל אילו רגשות\מחשבות מעוררות בדרך כלל הכותרות הללו. המורה מחלק את התלמידים ל-4-5 קבוצות. כל קבוצה מתבקשת תוך זמן קצוב (כ-15-20 דקות) למצוא כמה שיותר כותרות הקשורות לדעתם לערבי ישראל ולהדביקן על בריסטול. כל הקבוצות יציגו במליאה את התוצאות. המורה יציע לתלמידים להתייחס לשאלה "מה מלמדות אותנו הכותרות על מצבם של ערביי ישראל?". בתום הדיון, המורה מומלץ להתייחס לשאלות הבאות (ניתן לאפשר דיון חוזר בקבוצות קטנות ואח"כ במליאה):

- אילו כותרות לא ציפיתי למצוא?

- אילו כותרות גורמות לי לתחושת גאווה?

- אילו כותרות גורמות לי להתבייש?

- אילו כותרות קשורות לחיים הפרטיים שלי?

- אילו כותרות הייתי מעדיף שלא לפגוש?

- אילו כותרות יישארו ללא שינוי לדעתי, גם בעוד 10 שנים?

חשוב מאוד להתייחס לשאלות האמון באמצעי תקשורת: עד כמה אני מאמין למה שאני קורא, שומע או רואה באמצעי התקשורת? עד כמה הם מעצבים את חיינו? את דעת הקהל? האם המטרה שלהם היא לעצב מציאות או לשקפה?

• אופציה נוספת במידה ויש תלמידים הלומדים ערבית: מומלץ להביא מספר עיתונים ערביים, ולבדוק באילו נושאים עוסקות כותרות עיתונים אלה. לבדוק האם ישנם הבדלים בין נושאי הכותרות, והאם בנושאים זהים לעיתונים היהודים, ישנם הבדלים בתוכן.

<חזרה לתחילת החוברת>

ג. "אחרי שנפגשנו":

למפגשי נוער בכלל, ומפגשי יהודים-ערבים בפרט, יש השלכות והשפעות מורכבות ולעיתים סותרות. מפגש קצר של יום עד שלושה ימים, יכול לייצר מצד אחד היכרות בונה, חיובית ומעניינת, קשרים אישיים והפתעות לטובה. מצד שני ובמקביל, יש היוצאים ממפגשים כאלה במצב טעון עוד יותר, מופתעים לעיתים מרמת האסרטיביות של הצד השני ומעוצמת העוינות הקיימת "אצלנו" ו"אצלם". אירועים בלתי צפויים במהלך המפגש, מקבלים ביטוי חזק יותר מהרגיל, החל ממתיחות סביב משחק כדורגל, יחסי בנים-בנות, ועד לאירוע ארצי כמו פיגוע או סערה פוליטית שאירעה בזמן המפגש.

המפגש מכביד לעיתים עוד יותר עקב המרחק מהבית, והעובדה שנוער יהודי מוצא עצמו לראשונה במצב של שוויון מספרי מול נוער ערבי, ולעיתים אף חש תחושה של מיעוט, עקב חוסר השליטה בשפה הערבית, בעוד הערבים מבינים עברית ברמה זו או אחרת.

סיכום או משוב הנערכים בסיום המפגש, לא משקפים באופן מלא את תחושות המשתתפים, בשל נוכחותם של מנחים "זרים" ומקום זר.

לאור כל זאת, יש חשיבות רבה במספר פעילויות של עיבוד המפגש, הן ברמה הרגשית, כמו גם בתחום הידע והדעות, בכיתה עצמה, עם המחנך ובאווירה של פתיחות מלאה.

בנוסף לכך יש לזכור, שהעיבוד האישי והאינטימי מתרחש אצל כל תלמידה ותלמיד בקצב אישי ולטווח ארוך, ועל כן חשוב לצייד את התלמידים ב"תובנות" שיעזרו להם להתמודד עם שאלות ותהיות בעקבות המפגש.

להלן מספר הצעות לעיבוד המפגש לאחר החזרה הביתה.

1. "זיכרונות":

כל אחת ואחד, מתבקש לרשום לעצמו על פתק, אירוע קצר או משפט הזכור לו ממהלך המפגש, על פי ארבעה קריטריונים: "הצחיק אותי כש..."

"הרגיז אותי כש.."

"שימח אותי ש..."

"היה לי עצוב כש..."

יש להדגיש שמדובר באירוע קצר או אמירה קצרה. כל מי שמוכן, או בסבב, משתף את השאר במה שכתב. בקבוצה גדולה רצוי להתחלק לקבוצות קטנות.

סיומה של הפעילות בשיחה חופשית על מה שעלה: האם היו דברים משותפים לרבים מאיתנו? האם ישנן תחושות שונות? האם היו תגובות שונות לאותו אירוע?

2. "לפני ואחרי":

בדומה לפעילות הקודמת, בודק כל אחד עם עצמו, ורושם על פתק (שלב זה חשוב משום שהוא מאפשר זמן לחשיבה ועיבוד, דרך ניסוח בכתב) – מה נשתנה ואם השתנה במפגש.

על הפתק לרשום מעין "טבלת השוואה" של "לפני ואחרי" בהתייחסות לתחומים הבאים:

"הרגשתי" (חשש, עניין, דחייה, רצון להכיר..)

"חשבתי ש.." (יהיה קשה, קל, מרגיז...)

"ידעתי" (שהערבים.. שאנחנו..)

3. מכתב.

במקרים רבים "יש משהו שרציתי לומר ל... ולא הספקתי, לא העזתי" ועוד.

זו הזדמנות לכתוב מספר מילים שחשוב לכן או לכם לומר לאחד ממשתתפי המפגש, בצד הערבי (רצוי) או אף בצד היהודי.

המכתב צריך להיות מנוסח בשפה אישית ולא קולקטיבית, בפתיחה הולמת – "אל.. רציתי לומר לך ש..." ולהתבסס כמה שיותר על תחושות אישיות, תוך ניסיון להתרחק מאמירות כוללניות כמו "אתם הערבים.."

בפעילות כזו צפויים קשיים אחדים: לא כל אחד מוכן או יכול לכתוב מכתב, לא כל אחד מוכן לחשוף את מה שכתב. מומלץ אם כן, לאפשר למי שרוצה לעבוד בצמד או צוות, ובשלב המליאה לבקש ממי שמוכן להתחיל ולהציג את מכתבו, ולא ללחוץ יותר מדי.

4. "אז מה אנחנו יודעים?"

מאחר ודיברנו על העמקת הידע וההבנה כחלק ממטרות המפגש, מומלץ לרכז נתונים רבים ככל האפשר, על הקבוצה עימה נפגשנו: בית הספר שלהם, מה הם לומדים, הכפר או העיר, הרגלי הבילוי וכדומה. בשלב ראשון ניתן לרכז מידע ראשוני ויומיומי, ובשלב שני להתייחס למידע "כבד" יותר: מה הבנו ומה למדנו על דעות שונות בקרב הקבוצה הערבית? האם ישנם הבדלים ביניהם? האם נראה לנו שמשהו השתנה או ישתנה אצלם ביחס אלינו?

5. "התקשורת אשמה":

במהלך השבוע שאחרי המפגש, מתבקשים התלמידים לאסוף ידיעות בתקשורת – עיתונות, אינטרנט, טלביזיה, העוסקות בערבים בישראל. רצוי כמובן שהמורה יכין בעצמו חומר לגיבוי.

בכיתה יוצגו הידיעות או המאמרים, וכל שמוכן, יתייחס לחומר האמור בהקשר של המפגש אותו עבר. כלומר: "קראתי בעיתון / ראיתי באינטרנט ש... אבל ככל הידוע לי, המצב הוא..."

הכוונה לבדוק האם אנו מסתכלים באופן שונה על המידע התקשורתי לאחר ההיכרות במפגש.

6. תכנון ביקור:

מה היינו רוצים להראות לקבוצה הערבית, אם תגיע לביקור של יום שלם אצלנו?

בצוותים קטנים, מתכננים יום של ביקור אצלנו. כל צוות משתדל לפרט עד כמה שניתן את יום הביקור: האם רק בביה"ס? לאן אפשר לטייל, איפה כדאי לבקר וכן הלאה.

התכנון מבוסס על ההנחה שאין בעיה של תקציב, אוטובוסים או כל מה שנדרש.

מאידך, כל חלק בביקור צריך לכלול גם תשובה לשאלה "למה דווקא?" על התלמידים להסביר מה המטרה בכל חלק של הסיור, ומה יסבירו וכיצד, לאורחיהם הערבים.

ניתן גם לבקש מקבוצה אחת לחשוב לאן ייקחו אותנו עמיתינו הערבים, ומה יירצו הם להראות לנו.

בהתאם ליכולת של ביה"ס, מומלץ לבדוק את האפשרות להוציא אל הפועל הזמנה וסיור מסוג זה, המונחה ומתוכנן ע"י התלמידים.

<חזרה לתחילת החוברת>

ד. מקורות מידע והעשרה:

1. סרטים תיעודיים:

א. הסדרה "תקומה" – הפרק "האופסימיסט": אורך: כשעה. סקירה טובה ומקיפה על ערביי ישראל החל מתום מלחמת 48', הממשל הצבאי ו"מוכתרים", הפוליטיקה וההתרפסות בפני השלטון, מנגנוני הישרדות של מיעוט לאומי.

הפרק בילאדי בילאדי": בעיית הפליטים הפלסטינים, ודגש על התקופה של 1967 עד 1984, "השטחים", אש"ף והמאבק הפלסטיני.

ב. "לב המדינה מזרחה": רשות השידור, הערוץ הראשון. סרט תיעודי על אום אל פחם 2006, השפעת אירועי אוקטובר 2000, צמיחת התנועה האיסלאמית ותהליכים שונים העוברים על העיר. 55 דקות.

ג. ערוצים של זעם: סאבלימנל והצל, מול תאמר נפאר. ראפר ערבי ויהודי נפגשים, מופיעים יחד, מתווכחים ונעלבים. סרט חזק. 72 דקות, בימוי: ענת הלחמי. ישראל 2003.

ד. אני אחמד: סרט קצר וישן (1966) בשחור-לבן, בעל יתרונות רבים. הוא קצר (15 דקות) ומביא בצורה פשוטה וברורה את לבטיו של נער ערבי צעיר העוזב את כפרו כדי לעזור לפרנסת המשפחה, ומגיע לעיר הגדולה תל-אביב. בימוי: רם לוי. להשיג: שירות הסרטים הישראלי.

ה. גשם 1949: בימוי: אילן יגודה. אורך: 52 דקות. הפקה: שירות הסרטים הישראלי. סיפורו של קיבוץ מגידו בעלייה על הקרקע, ובמקביל – הפליטים הערבים מהכפר שעל חורבותיו הוקם הקיבוץ, הגרים היום באום אל פחם. מבהיר מצוין את בעיית "הפלטים הפנימיים". שירות הסרטים הישראלי.

ו. עבד לא רוצה להיות גשש: בהפקת הרשות השנייה לטלביזיה. אורך: 45 דקות. סיפורו של עבד, בן לשבט בדואי בדרום הרחוק, מפעיל ציוד כבד במפעלי ים המלח ומנסה לצאת מהמסלול המסורתי של השבט לכיוונים חדשים. המחשה טובה לבעיות הדור החדש של הבדואים.

2. סרטים עלילתיים:

א. שביל החלב: הפקה: סנאבל הפקות, עראבה. בימוי: עלי נסר. שחקן ראשי: מומד בכרי. אורך: שעה ו 40 דקות. סיפורו של כפר ערבי בשנות ה-60, הממשל הצבאי, מאבקי כוח וסיפור אהבה. המחשה טובה לחיים תחת הממשל הצבאי.

ב. עטאש (צימאון): אורך: 115 דקות. בימוי: תאופיק אבו ואיל. ישראל 2004. סרט שזכה לשבחים רבים, על משפחה במקום נידח ומנותק, מתחים פנימיים עזים ומאבק דורות.

1. פרוזה ואוטוביוגרפיה:

א. ערבים רוקדים. סייד קשוע, מודן 2002. הרבה הומור מריר, נער ערבי המנסה להשתלב בחברה היהודית, מתבייש וגאה במקורו הערבי.

ב. להיות ערבי בישראל. פאוזי אל אסמר, הוצאת פרופ' שחק, 1975. תיאור אישי של ערביי ישראלי, הממשל הצבאי, הפקעת קרקעות, פעולות מחאה ומעצרים.

ג. נוכחים נפקדים, דויד גרוסמן, הוצ. הקיבוץ המאוחד 1992. ספר מצוין על ערבים ישראלים, עם הרבה קטעים טובים לציטוט.

3. ספרות מחקרית ואקדמית:

א. הדור הזקוף, דני רבינוביץ וח'אולה אבו בקר. הוצאת כתר 2002. ספר חשוב על הדור הצעיר של הערבים בישראל.

ב. המיעוט הערבי: ניכור והשתלבות. בנימין נויברגר, האוניברסיטה הפתוחה 1998. מידע חשוב על מעמד אזרחי, חוקים, מגמות ופוליטיקה.

ג. חיבוק התאנה. דני רובינשטיין, כתר 1990. ספר מצוין על "זכות השיבה" של הפלסטינים, כולל קטעי שירה והתייחסות לערביי ישראל וזיקתם ל"שטחים".

ד. הערבים אזרחי ישראל ומדינת ישראל. עודד ליפשיץ, הוצאה עצמית 1994. ספר לימוד באזרחות, כולל קטעים מ"נוכחים נפקדים" של גרוסמן.

<חזרה לתחילת החוברת>