נשאלנו: שוב שואה ?

לא. עבודות אלה אינן עוסקות בזיכרונות השואה.

עבודות אלה עוסקות בנו, ישראלים, המגדלים את ילדינו ונכדינו בארצנו החמה והצהובה.

במחצית חיינו גילינו שאין לנו אפשרות להתנתק מהעבר החסוי והמוכחש של הורינו.

הם באו לכאן מוחתמים בחותם הכבד של הטרגדיה, של מלחמת העולם השנייה.

זיכרונות אבודים משוחזרים ומאובנים שהורינו  הביאו איתם ממזרח אירופה לאחר השואה ,

זיכרונות מודחקים שאסור לדבר עליהם , וכל הגלוי "למראית העין".

שטיחים המכסים על הלכלוך ועל הכאב, פרחים מפלסטיק תקועים בעציצים ואוכל.....

תמיד אוכל.

פירות מרקיבים על השולחן, מקרר מפוצץ בתבשילים שפג תוקפם אך "אסור לזרוק"

ומלאי עוגות לאורחים.

אולי משם זה התחיל.

שאריות אוכל על השולחן, סלון מפואר ,שטיח וטבע דומם.

הדימויים סימליים, אסטטיים ו"נקיים".

הסיפור "שלהם" - ספר זיכרונות הנשען על "המסמכים המצורפים" – כרוניקה  סדורה ויבשה של אירועים (חלקם מסמרי שער)   של אבא מול יומן סיפורי, רגשני ומבולבל כשהדמיון, המציאות ונטיות הלב יוצרים "תבשיל" עכור ומלודרמתי.

אין אלה עבודות המספרות את הגורל העצוב של המשפחות הנרדפות והנרצחות.

אלה עבודות שלנו, של חיינו.

אלה עבודות שלנו, של חיינו.

לתמונות מהתערוכה לחץ כאן