רודא (1919- 2003)
רודא. כך חתם על יצירותיו, לא רודא ריילינגר כשמו המלא. חתימה מסוגננת המסגירה את יכולת העיצוב שלו. גבה קומה היה. מרשים בהופעתו, נוכחותו בולטת בשטח. מסביר פנים, איש שקל להתיידד עמו. מבטאו המסגיר את ארץ מוצאו (גרמניה). במחצית השנייה של שנות השמונים הקמנו בגבעת חביבה את המרכז לאומנות. הזמנו את רודא ריילינגר לבוא וללמד בחוגים לאמנות, ציור ופיסול. רודא נענה ברצון (לרודא היה ניסיון פדגוגי בהוראת אומנות הן במוסד החינוכי והן במסגרות תנועתיות ואזוריות).
באמצע שנות התשעים, עת הייתי אוצר גלריית המרכז לאומנויות בגבעת-חביבה, הזמנתי את רודא לקיים תערוכה בגלריה. רודא סירב להצעה. נימוקו הבולט היה שהוא הפסיק לצייר ואין לו מה לחדש. כל ניסיונותיי לשכנעו להציג עלו בתוהו. לאחר פטירתו של רודא בשנת 2003 הועבר לארכיון השומר הצעיר בגבעת-חביבה חלק מעיזבונו האומנותי והתיעודי בסיועם הנדיב של בני משפחתו.
עשר שנים לאחר הסירוב של רודא להציג, הוצע ל"גלריית השלום" במרכז לאומנות בגבעת-חביבה לקחת חלק בפרויקט "מדרש קיבוץ" מאה שנות תנועה קיבוצית, לו שותפות גלריות קיבוציות ברחבי הארץ וגלריית הקיבוץ בתל אביב.
שמו של רודא כמייצג אפשרי של הגלריה בפרויקט המשותף הועלה על הפרק. ראינו ברודא אמן קיבוצי בעל מוניטין, שבאישיותו ובדרך חייו הוא מודל שראוי להאיר אותו ברבים. משפחתו האוהבת וקיבוצו הזורע, נתנו לנו את הסכמתם לכך ותודתנו נתונה להם. תערוכה צנועה זו היא מחווה לאדם, אמן, שמן הסתם צניעותו ויושרו האינטלקטואלי והאומנותי הם שמנעו ממנו להיענות בשעתו לבקשתנו...
****************
את ראשית דרכו האומנותית בארץ ישראל בשנת 1940, התחיל רודא במחנה המעצר הבריטי בעתלית. המורה שלו לציור היה מעפיל אף הוא, שנעצר כמוהו בעלייה הבלתי לגאלית לא"י. המורה והצייר איזידור אשהיים אף הוא יוצא גרמניה, מצא ברודא בן ברית תרבותי וחברתי ועודד אותו לעסוק ביצירה ולהתפתח בתחום זה. בתערוכה מוצגים ציוריו הראשונים בארץ ממחנה המעצר בעתלית.
רודא נולד בשטוטגרט, גרמניה בשנת 1919. חניך תנועת הנוער היהודית "וורקלויטה".
זיקתו לחומר, לפיסול, ולתפאורות להצגות עוצבה במשך שלוש שנות לימודיו בבית ספר לנגרות בגרמניה. בשנת 1942 הגיע להזורע עם קבוצת "יקים" בוגרי הוורקלויטה שהחלו את דרכם בקיבוץ שמיר.
באותה שנה השתתף רודא לראשונה בתערוכה קבוצתית של אמני הקבה"א על פי הזמנת יצחק בן מנחם (משמר העמק) מזכיר ארגון ציירי הקבה"א.
בשנת 1944 התגייס לפלמ"ח. בשנת 1946 חזר לקיבוצו הזורע.
במלחמת השחרור בשנת 1948 השתתף רודא בתערוכה במסגרת "תערוכת חיילים מציירים", בגלריית "מקרא סטודיו" בת"א.
באותה שנה התמנה רודא למורה לציור במוסד החינוכי במשמר העמק.
רודא העיד על עצמו : "דגלתי בגישה חברתית שאמרה שעל האמנות והאמנים לשרת את החברה". רודא השתלב בממסד האומנותי של הקבה"א. עד מהרה נהפך למזכיר הארגון (בשנת 1947). בהמשך נהפך רודא לדובר מרכזי בפתיחת תערוכות מטעם הארגון ושל ציירים חברי קיבוץ. כתב ביקורות בעיתונות התנועתית על תערוכות ותהליכים בשדה האומנות הקיבוצית והישראלית.
על פי הזמנת ידידו וחבר קיבוצו , הבמאי ארנון תמיר נרתם רודא להכנת תפאורה להצגות בקיבוץ. שמו הלך לפניו כמעצב תפאורות קיבוצי, והוא מוזמן לקיבוצים נוספים .
אל אחת מההצגות בהזורע מזדמן הבמאי האמריקאי הידוע, היי קילוס שפעל מראשית שנות החמישים כבמאי בתיאטראות ישראל. היי קילוס התרשם מהתפאורה של רודא ופתח בפניו את הדלת אל התיאטרון הישראלי המקצועי.
במשך שלושים שנה, משנות השישים עד סוף שנות השמונים היה רודא תפאורן מקצועי מעל תיאטראות ישראל. רשימת התפאורות להצגות אותן עיצב רודא מרשימה וארוכה, אך ללא ספק זו שזכתה למוניטין הרב ביותר היא התפאורה להצגה המצליחה "עוץ לי גוץ לי" שהועלתה בקאמרי בדצמבר 1965. התפאורה להצגה "הזמנה לארמון" שהועלתה בקאמרי נבחרה לתפאורה הטובה ביותר לשנת 1962.
במקביל לעבודתו כתפאורן של הצגות לא זנח האמן את הפיסול המונומנטאלי. הוא פסע על שני מסלולים בטוחים. תפאורה ופיסול. את הציור זנח למשך תקופה ארוכה של שלושים שנה. רק בתקופה האחרונה של חייו, כאשר מגבלות בריאותיות לא אפשרו לו יותר לעבוד בפיסול, חזר רודא אל הציור, אל הנייר, הבד והצבע. המעגל נסגר.
באחת מפגישותינו האחרונות בצריף הסטודיו שלו, דיבר רודא בצער על שזנח את הציור והתמסר רק ל"אומנות הפונקציונאלית" כדבריו. היה לו צורך להראות קיום כלכלי באמצעות האמנות.
רשימת המונומנטים שרודא יצר בארץ וברחבי העולם מרשימה ביותר. בתערוכה ניתן להם ביטוי באמצעות תצלומים, סקיצות וכמה דגמי ברונזה.
רודא חיי ויצר בתפאורה אותה יצר ועיצב. הוא היה השחקן הראשי בה.
הסטודיו הצנוע שלו הייה ממוקם בשכנות לרפת. בלב הדימוי הקיבוצי הקלאסי. לא סטודיו של בטון וזכוכית מפואר ורחב.
רודא לא רצה להישאר מחויב לקיבוץ ולחברים בגין סטודיו מפואר...
ניסינו בתערוכה זו להראות במקצת מרוח יצירתו. רוח שמקורותיה והשפעותיה אוניברסאליים, ההתמודדות עם האתגר היא כאן על פני הקיבוץ והארץ.
יובל דניאלי.
