חניתה בן ז'נו מעמידה זה לצד זה צילומים שאביה צילם וציור עכשווי שלה.
אביה, אהרון בירנפלד ז"ל, הגיע לארץ בסוף שנות העשרים של המאה הקודמת ועסק באובססיה בצילום דוקומנטרי. חנות הצילום הוותיקה ברחוב אלנבי, מול בית הכנסת הייתה שייכת לו.
עשרות דמויות הוקפאו במצלמתו, פוליטיקאים, עסקנים ואנשי הישוב, בעצרות, כנסים, חתונות ואירועים רבים מראשית המדינה.
חניתה משתמשת בצילומים כאבני בנין לעבודתה, יוצרת מרקמים ציוריים חומריים
לצד צילומים היסטוריים, נוסטלגיים.
פני השטח ברוב עבודותיה של חניתה, עשויים בעבודת שפכטל, חומרי מילוי וצבע מונוכרומטי, תוך שמירה על גבולות ברורים בין הצילום והציור. הצילומים ממוסגרים ותחומים בחומר עיבוי סינטטי וצבע, וכך יוצרת מסגרת בתוך מסגרת.
חניתה מציירת דמויות אנונימיות, מחוקות, לעיתים משוכפלות, חוזרות על עצמן וחסרות אישיות. לעומתן הדמויות המצולמות ברובן מוכרות וקשורות לתולדות ראשית ההתיישבות וקום המדינה.
חניתה מפגישה את הצילום הדוקומנטרי - המסומן, אותו צילם אביה – המסמן הסובייקטיבי, והופכת אותו בדרכה לאובייקט.
חניתה משלבת ציור וצילום, דמויות מוכרות ומפורסמות (שאינן בין החיים), מול דמויות ללא אפיון וזהות. ציור המצביע על הצילום, מביט גם על עצמו ומעורר מבט כפול.
החלום של ראשית ההתיישבות מובא מול עתיד לא ידוע ונוצרים יחסי גומלין בין מציאות נוסטלגית למציאות עכשווית.
ציר הזמן מתרוקן ויוצר מתח בין עבר והווה, בין חזון ומציאות, בין חניתה לאביה.
ציור וצילום, מסגרת בתוך מסגרת, מדיום בתוך מדיום, דממה מול דממה – "לתפארת מדינת".
אוצרות
אתי עמרם ואסנת בן שלום
