לגעת באבן

בת עמי מפסלת באבן, פיסול הנחשב גברי ומוצג לרוב כפיסול חוצות.

האבן הופכת תחת ידה של בת עמי, לפריטים אינטימיים, נשיים ומדויקים.

במרכז עבודותיה פריטי לבוש ואביזרים נשיים,אישיים ויום יומיים המונחים

על גבי אובייקט מצוי נבחר ויוצרים דיאלוג ביניהם.

פסלי אבן עשויים בדקדקנות, כמו הפריטים האמיתיים מונחים על Ready made

יוצרים מתח בין פסל האבן והאובייקט עליו הוא מונח.

בעבודותיה מונחים פסלי האבן כאילו במקריות, השמלה השחורה, פרטי הכלה המפוזרים, כאילו הוסרו זה עתה, יוצרים תחושה של ממשיות, של הגוף הנעדר ושל עייפות החומר.

העיסוק של בת עמי בלבוש הנשי נוצר מתוך הצורך להכין נדוניה ולשמר את המסורת היהודית.

בעבודה סיזיפית הופכת בת עמי את האבן הקשה, הנצחית לפריט נגיש ורך כאילו בן חלוף.

בת עמי אוצרת ועוצרת גוף, באבן הקשה, מציגה את המסורת הפרטית והנשית

אל מול מסורת הפיסול המסורתית באבן – לגעת באבן.